ממדינה חשמונאית לכיבוש רומא, חורבן בית המקדש והקמת המרכז הרוחני ביבנה

 

תוצאות המרד הגדול:
המרד הגדול החל בשנת 66 לספירה, ונמשך 4 שנים. הוא הסתיים בתבוסה גדולה של היהודים. הרומאים הצליחו להשתלט על הגליל ועל יהודה כולה, ולבסוף על ירושלים. לאחר מצור ממושך, הרומים ניפצו את חומות ירושלים, ובט' באב החריבו את המקדש.
חורבן זה ביטא אסון לאומי-דתי עבור היהודים.
  • במישור הדתי – הופסקה עבודת ביהמ"ק והעלייה לרגל. משרת הכוהן הגדול בוטלה והסנהדרין בוטל גם הוא. הופסקה האוטונומיה היהודית. יהודים רבים התקשו להבין כיצד ה' בגד בהם ולא הגן עליהם.
  • חורבן בית המקדש חורבן ירושלים ובעיקר נפילת המקדש הייתה בעלת משמעות מיוחדת, מכיוון שהמקדש מילא הרבה פונקציות: מעבר לתיפקודו הדתי-פולחני היה המקדש גם מוקד פוליטי, כלכלי וחברתי, ומכאן שחורבנו היה נורא. כמו כן חורבן המקדש, ריסק למעשה את ההנהגה המסורתית – את מעמד הכוהנים, את האצילים והצדוקים.
  • במישור הכלכלי – הרס התשתית הכלכלית. הרומאים הרסו יישובים רבים, החקלאות נפגעה בעקבות שריפת שדות והפקעת קרקעות. יהודים נעקרו ממקומותיהם, חלקם הפכו לאריסים. על היהודים הוטלו מיסים כבדים יותר ממקודם, ואף מיסים כמו: מיסי גולגולת, מיסי חקלאות חדשים ו"מס יהודי", שביטא את התבוסה הקשה ולכן היה משפיל ביותר.
  • במישור הדמוגרפי (אוכלוסייה) -דלדול דמוגרפי של האוכלוסייה היהודית: קרוב למיליון יהודים מתו, חלקם הפכו לשבויים וחלקם נמכרו לעבדות בא"י ובשווקי המזה"ת.
  • במישור המדיני והמשפטי ביטול האוטונומיה המשפטית והטלת מיסיםיהודה שלאחר המרד שבה והייתה לפרובינקיה של הקיסר הרומי, אך עדיין הייתה כפופה לפרובינקיה הסורית ולנציבה. כתוצאה מכך התבטלה האוטונומיה המשפטית של היהודים, והם הפכו להיות נתינים זרים , משוללי זכויות חוקיות.
  •  במישור החברתי – שיפור מעמדן של הערים הנוכריות בארץ. מעמד הנוכרים התחזק, ועריהן הפכו להיות הערים המרכזיות בארץ. בערים כמו יפו וקיסריה לא נותרו יהודים כלל, וצביונן נהיה הלניסטי לחלוטין.   

בין ייאוש לבנייה מירושלים ליבנה

 רבן יוחנן בן זכאי והקמת המרכז ביבנה

  • המשבר שנוצר בחברה היהודית עקב חורבן בית המקדש והסכנות שנשקפו ליהודים עקב משבר זה:
  • לאחר חורכן הבית השני נוצרה בחברה היהודית אוירה של יאוש ומשבר – תחושה כללית של העם שה' נטש את עמו. – סכנת אובדן האמונה ואובדן התקווה להמשכיות.
  • . התבוסה לרומאים, ההרס ותקנות הכיבוש הקשות שהנהיגו הרומאים הכבידו מאד על הציבור היהודי.
  • חורבן בית המקדש היווה את המכה הגדולה ביותר שספג העם היהודי. בית המקדש היה עד החורבן המרכז הדתי, המשפטי והלאומי של הציבור היהודי . עם החורבן נעלם בבת אחת מרכז זה.ונודעו לכך השלכות חברתיות, דתיות ומוסדיות מרחיקות לכת : הכהונה הגדולה, מוסדות ההנהגה, הפולחן הדתי הקשור למקדש, העלייה לרגל – כל אלה חדלו להתקיים .
  • לאחר החורבן לא ניתן היה לקיים חלק מהמצוות והמנהגים. אותן קבוצות שהדגישו את עבודת המקדש כציר המרכזי של הדת היהודית –נפגעו במיוחד.
 

בניית המרכז ביבנה – עיצוב חיים יהודיים ללא מקדש

בעת שהחל המצור על ירושלים, נמלט מן העיר רבן יוחנן בן זכאי כשהוא חבוי בארון מתים. רבן יוחנן בן זכאי היה ממנהיגי הפרושים בירושלים ומצמרת הסנהדרין, ממחנה המתונים וממתנגדי המרד. על פי המסורת  ניבא רבן יוחנן לאספסיאנוס כי הוא עתיד להיות לקיסר ובשכר זה הבטיח לו את כל מבוקשו. רבן יוחנן ביקש: "תן לי את יבנה וחכמיה, ושושילתא (שושלת) ד(של)רבן גמליאל". כך נותר הגרעין לישות היהודית ביהודה אף לאחר חורבן הבית.
  • ביבנה חידש רבן יוחנן את הסנהדרין ואת הנשיאות, כינס את חכמי הדור, וביניהם רבי יהושע, והמשיך את מסורת החכמים שקדמו לו . רבן יוחנן בן זכאי הקים מרכז מחוץ לירושלים, מעין חלופה לעיר המרכזית, למקדש ולסנהדרין.
  • החכמים שהתכנסו ביבנה ביוזמתו של רבן יוחנן בן זכאי (ריב"ז), ובהמשך בהנהגתו של רבן גמליאל, ניסו למצוא פתרונות עקרוניים ומעשיים למציאות שנוצרה אחרי החורבן:
  • עידוד העם לצאת מהייאוש, מניעת גילויי אבל מוגזמים על חורבן המקדש.
  • מציאת פתרונות הלכתיים שיאפשרו את המשך קיום החיים היהודיים ללא המקדש
  • שמירת זכר המקדש כאחד ממרכיבי הזהות היהודית, ומתוך תקווה לבנייתו- מחדש.
  • התבדלות מהדת הנוצרית החדשה; הוצאת הנוצרים מכלל ישראל.
 
מה היו הצעדים המעשיים שנעשו בתקופה זו?
הקמת מוסדות (הנהגה): הנשיאות ובית הדין הגדול. המוסדות שקמו ייצגו את העם כלפי השלטון, הכריעו בסכסוכים ופסקו בענייני הלכה חשובים כמו קידוש החודש ועיבור השנים.
  • הפיכת בתי הכנסת למרכזי הפולחן, התפילה ולימוד התורה, במקום בית המקדש.
  • מציאת דרכים חדשות לקיום המצוות ללא בית המקדש. נקבע, לדוגמה, שהתשובה,
         התפילה, ועשיית חסדים יכולים לבוא במקום הקרבת הקורבנות בבית המקדש כדרך    
         לכפרה על עוונות.
  • שמירת זכר המקדש: הכוהנים והלויים המשיכו לשמור על זהותם הייחודית. נקבע שמצוות שונות שהיו מקיימים בבית המקדש ניתן לקיים כעת גם בלעדיו.
      לשם כך תיקן ריב"ז תקנות שונות.
תקנות ריב"ז
 תקיעה בשופר בראש השנה – בראש השנה שחל בשבת, נהגו לתקוע בבית המקדש בשופר כחלק מטקס הקרבת הקורבנות. ריב"ז קבע שמותר יהיה לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת רק במקום בו נמצא בית-הדין הגדול.
 
  1. נטילת לולב – בחג הסוכות מנהג נטילת הלולב היה חלק מהטקס שהתקיים בבית המקדש במשך שבעה ימים . ריב"ז קבע שכל אדם בכל מקום ליטול לולב בכל אחד מימי חג הסוכות, כמו שהיה נהוג בבית המקדש, כ"זכר למקדש".
 
 
  1. ברכת הכוהנים הכוהנים במקדש נהגו לברך את העם בברכה המכונה "ברכת כוהנים", ריב"ז קבע שבבית הכנסת בעת ברכת הכהנים, הם יעשו זאת יחפים כזכר לפעולה שנעשתה בבית המקדש.
 
  1. קידוש החודש– בימי בית המקדש הסנהדרין בירושלים היתה זו שקבעה הלכות, שפטה וקבעה את לוח השנה (קידוש החודש, שנה מעוברת..). על פי קביעתם, נקבע סדר החגים בישראל ובתפוצות. לאחר החורבן נקבע שהעדים שראו את מולד הירח היו רשאים לחלל שבת ולבוא להעיד על כך.
 

שאלות לתרגול בנושא "המרכז הרוחני ביבנה לאחר חורבן בית שני:

1.הצג את תוצאות המרד הגדול על יהודה בתחומים שונים.
  1. הסבר אילו סכנות נשקפות לעם היהודי לאחר חורבן בית המקדש?
  2. הסבר באיזו דרך הצליח ריב"ז לשמור על היהדות – תאר את פעולותיו במרכז ביבנה.
  3. הצג 3 תקנות שתיקן ריב"ז והסבר אלו פעולות שנעשו בבית המקדש באו להחליף תקנות אלה.
  4. הצג שנימנהגיםשהונהגובתקופתהמרכזביבנהשמטרתםלשמראתזכרהמקדש

להורדה והדפסת סיכום נושא: "המרכז הרוחני ביבנה"

 

אודות Moshe-Test לבדיקת האתר