ממדינה חשמונאית עצמאית לכיבוש רומי וחורבן בית-המקדש

 

דפוסי השלטון הרומאי בארץ ישראל

(‘מלך חסות’ – הורדוס, הנציבים).

בשנת 63 לפנה”ס החל השלטון הרומי ביהודה.
יהודה איבדה את עצמאותה (מהתקופה החשמונאית), ובתהליך הדרגתי הפכה לממלכת חסות  (=ממלכה בעלת סמכויות מוגבלות הכפופה לממלכה ברומא) ומאוחר יותר לפרובינקיה    ( =אזור מסויים בשליטת האימפריה הרומית מחוץ לתחומי איטליה. בראש כל פרובינקיה עמד נציב).
הקדמה
שלטונו של הורדוס ביהודה היה מעין תקופת ביניים, בין שלטון מלכי בית חשמונאי לבין שלטון נציבי רומא,בה נשלטה יהודה בידי רומא באופן עקיף על ידי הורדוס כמלך ווסאל, מטעמה של רומא, וכעושה דברה. מעמד זה העניק לו ולממלכתו, יהודה, אוטונומיה רבה, אבל גם מחויבות למלא אחר הוראות השלטון הרומאי. בימיו הפכה יהודה לחלק אינטגרלי, גם אם אוטונומי, של האימפריה הרומית.
מי היה הורדוס?
 מוצאו של הורדוס היה נוכרי- אביו היה בן למשפחת נוכרים אדומית*   שהתגיירה, ואמו הייתה  נבטית. לדעת העם היהודי אסור היה להורדוס למלוך על יהודים – לפי השקפה זו הוא אינו יהודי משושלת המלוכה – ועל כן אינו ראוי למלוך על ישראל.
היהודים ראו בו כאדם שתפס את השלטון שלא כחוק, ובכוח הזרוע, בעזרת הרומאים הדיח (=סילק)  את שלטון בית חשמונאי.
רבים ראו בו איש עריץ ואכזר, שהיה מזוהה עם רומא.
הרומאים נתפסו בעיניי היהודים כאכזריים- העם היהודי לא שכח את הגזירות הטבח והביזה שחוללו הליגיונות  (גדודי צבא רומא) של רומא בירושלים (37-).

 השלטון הרומאי העקיף:

דמותו של :”מלך החסות” הורדוס

 הורדוס קיבל מהרומאים את המלוכה על ארץ יהודה בשנת 40 לפנה”ס ובשנת 37 לפנה”ס כבש את ירושלים בסיוע הלגיונות הרומאים.
הורדוס שלט באמצעות  שלטון עקיף, הכוונה לשלטון מלך הנתון לחסותם של הרומאים וממלא את הוראותיהם. המלך הורדוס היה דוגמה למושג “מלך חסות” הכפוף לרומא, כלומר:  סמכויותיו היו מוגבלות ושלטונו היה מותנה במילוי הוראותיה. הייתה זו שיטה של שלטון אשר הייתה מקובלת על הרומאים במזרח.
* האדומים היו עם שמי, אשר חי בצפון הנגב  ובהר חברון בתקופת הבית השני. כשבטים שמיים אחרים. בימי יוחנן הורקנוס הראשון החל גיור  של השבטים השמיים שנפלו תחת שלטון הממלכה. כך אירע לאדומים האדומים השתלבו היטב בעמם החדש, והיו לחלק מן הממלכה החשמונאית ובדיעבד לחלק אינטגראלי מהעם היהודי.
הורדוס נולד לאחת מן המשפחות המכובדות באדום. סבו, אנטיפס, היה מושל אדום מטעם אלכסנדר ינאי ואילו אביו, אנטיפטרוס הפך ליועצו הראשי והעיקרי של הורקנוס השני.אמו של הורדוס, קיפרוס, הייתה נסיכה ערביה נבטית , שילדה לאנטיפטרוס ארבעה בנים ובת יש אומרים שנולד בעיר אשקלון.

מדוע העדיפו הרומאים לנקוט במדיניות של שלטון עקיף באמצעות שליטים מקומיים?
  • מניעים פוליטיים של רומא– הרומאים רצו לייצב את שלטונם בארץ ישראל, והבינו שהורדוס ישרת אותם בנאמנות וללא תנאי כי הוא תלוי בחסדיהם.
  • הרומאים חשבו כי באמצעות שלטונו העקיף של המלך הורדוס ימנעו ממגע ישיר וחיכוכים בין השלטון הרומי לבין האוכלוסייה המקומית.
  • הורדוס הפגין את אהדתו לתרבות ההלניסטית – דבר המשרת את האינטרס של האימפריה הרומית שתרבותה הייתה הלניסטית.

מה היו המאפיינים העיקריים של שלטון הורדוס:

  1. נאמנות לרומא ולשליטיה המתחלפים הרומאים ביקשו לבסס את שלטונם ביהודה בעזרת שליט מקומי צייתן ונאמן לרומא.
מעמדו של הורדוס הוגדר על פי המשפט הרומי: “מלך בעל ברית, וידיד העם הרומי”.
הורדוס בניגוד למלכים החשמונאים, היה רק מלך ולא שירת ככוהן גדול. כמלך בעל ברית לרומאים היה הורדוס רשאי להחזיק צבא משלו וניתנה לו אוטונומיה (=שלטון עצמי) בנושאי משפט וכלכלה.
 הורדוס לא יכל לנהל מדיניות חוץ עצמאית, וכמו שאר המלכים במזרח שמינתה רומא, היה חייב להוכיח לה נאמנות ללא גבול.
הורדוס התחייב לשמור על הסדר והביטחון בתחום שלטונו , לשלוח עזרה צבאית לרומאים כאשר יתבקש ולשלם מיסים.
  1. תמיכה באוכלוסייה ההלניסטית בא”י
(תרבות הלניסטית(הלנית) – תרבות שנולדה עם כיבושי אלכסנדר הגדול את ארצות המזרח – הוא מיזג (=שילב) בין תרבות יוון העתיקה לתרבויות המזרח שאותן כבש)
הורדוס שהיה הלניסט בנה ערים הלניסטיות, שבהן התגוררו נכרים בלבד. האוכלוסייה הנכרית תחת שלטונו הוקירה את מפעליו ומעשיו והייתה נאמנה לו. לפעילות של הורדוס למען הנכרים בארץ ישראל הייתה מטרה פוליטית: הורדוס רצה לחזק את המרכיב הנוכרי בממלכתו, וכך להחליש את האוכלוסייה היהודית שהסתייגה ממנו.
 
  1. חיסול שרידי החשמונאים והאצולה ביהודה הורדוס לא הסתפק בדחיקת שושלת החשמונאים מן ההנהגה ורצח רבים מבניה ובהם: אשתו- מרים החשמונאית, אלכסנדרה , אמא של מרים ובניו ממרים החשמונאית.
  1. התערבות בסדרי הכהונה והסנהדרין-בשנות שלטונו החליש הורדוס את מוסדות ההנהגה המסורתיים של היהודים: הסנהדרין והכהונה הגדולה. הורדוס ידע שהכהונה הגדולה היא מוסד חשוב וחיוני בעיני העם ולכן החליש את השפעתה. הורדוס הבהיר שהכוהן הגדול כפוף למלך והחל למנות לכוהנים גדולים אנשים ללא שורשים, ללא השפעה וללא קשרים.
  1. מפעלי הבנייה המפוארים- הורדוס חיזק את היסודות ההלניסטיים בממלכתו. הוא בנה בערים ההלניסטיות בארץ ישראל מבנים המייצגים את התרבות ההלניסטית: מקדשים, תיאטראות, גימנסיונים, מרחצאות ושווקים. גם בירושלים בנה הורדוס תיאטרון , אמפיתאטרון, והיפודרום למרוצי סוסים. בערים ההלניסטיות וגם בירושלים ערך הורדוס אחת ל-4 שנים משחקים ותחרויות. כך חלחלה התרבות ההלניסטית בעיקר בקרב המשפחות העשירות והמקורבות לשלטון.
 הורדוס בנה ערים ומבנים על שמו של הקיסר הנערץ עליו אוגוסטוס כמו : סבסטי*    בשומרון וקיסריה*. הוא גם הקים מקדשים לכבוד הקיסר. הוא גם תמך בערים הלניסטיות מחוץ לממלכתו.
 
אחד ממפעלי הבנייה הגדולים של הורדוס היה שיפוץ בית המקדש והרחבת הבית– עד שנהפך למתחם המקודש הגדול בעולם העתיק. נאמר על המקדש בתקופת הורדוס ע”י החכמים: “מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו”. הורדוס גם פיתח את הארץ באמצעות פיתוח שטחים חקלאיים, הקמת מערכות מסועפות של אמות מים (=אקוודוקטים), שהעבירו מים לאזורי התיישבות. הוא קידם את הסחר ובנה מבצרים לשם הגנה על גבולות המדינה.

 השלטון הרומאי הישיר: תקופת הנציבים הרומאים

 עשר שנים לאחר מותו של הורדוס נעשתה יהודה לפרובינקיה רומאית תחת שלטונם של נציבים רומאים. כך החל השלטון הרומאי הישיר ביהודה. (פרובינקיה=אזור שהיה בשליטת האימפריה הרומית מחוץ לתחומי איטליה, בראשן עמדו נציבים).
שלטון הנציבים הרומאים ביהודה מתחלק לשתי תקופות שביניהן תקופה של מלך בשם אגריפס.

 מה היה תפקיד הנציב וסמכויותיו?

נציב–  הפרובינקיה “יודיאה“(=יהודה) הייתה מדרגת חשיבות שלישית באימפריה הרומית. בראש הפרובינקיה עמד נציב ממעמד הפרשים, שהיה כפוף ישירות למרות(=שלטון, סמכות) הקיסר. הנציב היה גם תחת חסותו ופיקוחו של הנציב הרומאי בסוריה. המשמעות של התפקיד הייתה : מושל , מפקח.
תפקידו הצבאי של הנציב-   הנציבים היו גם מפקדי הכוחות הצבאיים בפרובינקיה. מכיוון שיהודה הייתה בדרגת חשיבות נמוכה יחידות הצבא ששירתו בה לא היו מלגיונות רומא, אלא חילות עזר שגויסו מקרב האוכלוסייה הנכרית בארץ ישראל וסביבתה.
 חילות העזר היו כוח צבאי קטן ונועדו לשמור על הסדר הציבורי ולעסוק בביטחון השוטף.
בתקופת מתיחות ומהומות ובזמן סכנה קראו לעזרת הנציב הרומאי בסוריה, שלרשותו היו כוחות צבא רבים בדרג לגיונות. הנציב ישב בקיסריה ושם שכנה מפקדת הצבא.
 סמכויותיו של הנציב ביהודה-
  • סמכויותיו ביטאו את השעבוד של יהודה. הוא היה אחראי לסדר הציבורי בעזרת חיל עזר – חיילים שגייס מהאוכלוסייה ההלניסטית בקיסריה ובסבסטי. בירושלים היה חיל מצב באופן קבוע, ותפקידו היה לשמור על הסדר בעיר בעיקר בשלושת הרגלים.
  • הנציב היה אחראי לגביית המיסים.
  • הנציב עמד בראש המערכת המנהלית של האימפריה.
  • לנציב סמכות שיפוטית ומותר לו להכריע בדיני נפשות.
  • הנציב פיקח על חיי הדת: הייתה לו סמכות למנות כוהנים גדולים או להדיחם, בידיו הופקדו בגדי הכוהן הגדול והוא מסר אותם לכוהנים רק בחגים.
 מאפייני שלטונם של הנציבים הובילו לעוינות ליישוב היהודי והעדפת הלא יהודים בארץ, עול כלכלי כבד, עושק ומעשי שחיתות, פעילות נגד תנועות משיחיות ומורדים.
 אחד הנציבים בתקופה זו היה פונטיוס פילטוס (26 – 36 לספירה). ברוב ימי שלטונו שרר מתח  רב בין היהודים לרומאים. רצונו של הנציב להכניס לירושלים ניסים (=דגלים ) שנשאו את דמות הקיסר הרומאי, עורר זעם רב. גם החלטתו להשתמש בכספי המקדש לבניית אמת מים לירושלים התפרשה כפגיעה באוטונומיה הדתית של המקדש. בדיכוי  המהומות שפרצו נגדו, השתמש פונטיוס פילטוס בכוח צבאי רב ובאלימות קשה.
גם אופיו הקשה, עקשנותו ויהירותו תרמו למערכת היחסים הקשה שנוצרה בין הנציב לבין נתיניו היהודים.
פונטיוס פילטוס היה הנציב שדן את ישו למוות בצליבה – משום שראה בפעולותיו של  ישו סכנה לקיום השקט והסדר בפרובינקיה. באותה תקופה לא חשש לנקוט בצעדים אנטי יהודיים חמורים.
לאחר תקופה קצרה שנמשכה כשלוש שנים(41 – 44 לספירה) ובה מלך ביהודה המלך אגריפס נכדו של הורדוס, שהיה מקובל על היהודים , שוב חזרה תקופת שלטונם של הנציבים.

מאפייני שלטונם של הנציבים:

  1. בתחום היחסים בין התושבים הנוכרים של ארץ ישראל לבין היהודים התגברו מעשי האלימות בין שתי האוכלוסיות. הנציבים שהיו קרובים יותר לנוכרים מבחינה תרבותית נקטו בד”כ עמדה אנטי יהודית בסכסוכים אלה.
 
  1. היו גילויי מתח ועוינות בין היהודים לבין החיילים הרומאים והנציבים – נציגיה של רומא. כך למשל כאשר התאסף העם בחג הפסח בחצרות המקדש, חשף עצמו בצורה מגונה אחד החיילים שניצב מעל לחומה, וקילל את אלוהי ישראל. במקרה אחר קרע חייל רומי ספר תורה ושרף אותו.
כנגד פעולות שנחשבו לפעולות מרדניות, הגיבו הנציבים ביד קשה כלפי האוכלוסייה היהודית ללא הבחנה בין המורדים לבין שאר האוכלוסייה.
 
  1. עול כלכלי כבד, עושק ומעשי שחיתות– השלטון הרומי הטיל על הפרובינקיה יהודה מסים כבדים. למיסים הכבדים נוספו גם מעשי העושק של הנציבים, שניצלו את השירות בפרובינקיה כדי להתעשר. המיסוי הכבד והעושק מצד הנציבים הגבירו את הזעם והייאוש בקרב הציבור היהודי.
 
  1. פעילות נגד תנועות משיחיות ומורדים– בתקופה זו התגברה התופעה של נביאים ומשיחים. אנשים אלה טענו שהם פועלים בשם האל. הם טענו שיש בכוחם לחולל ניסים ולהביא גאולה. בדרך כלל הסתיימו מעשים כאלה בהתנגשויות עם הצבא הרומי ובהרג אנשים רבים מקרב חסידי המשיחים. הופעת נביאים ומשיחים היא עוד ביטוי לחוסר השקט המדיני, החברתי והדתי ולחיפוש אחר פתרונות שאינם רציונאליים למצוקות היום יום.

להורדה והדפסת סיכום הנושא: “שלטון רומי בישראל” – לחצו כאן

אודות Moshe-Test לבדיקת האתר