מאבק הישוב היהודי בשלטון המנדט הבריטי

  • מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות ומאבק צבאי (תנועת המרי, מאבק צמוד ומאבק רצוף).
המאבק בבריטים במסגרת  "תנועת המרי  העברי" בא"י ותגובות הבריטים למאבק
עם תום מלחמת העולם ה- 2, התגבשה בקרב אנשי התנועה ההחלטה כי יש לתבוע ממדינות העולם הקמת מדינה יהודית   ריבונית בא"י.
מכיוון שהמדיניות הבריטית לא השתנתה ובריטניה המשיכה לקיים את גזרות הספר הלבן ה – 3 ואת חוק הקרקעות, הגיעו 3 המחתרות  אצ"ל, לח"י וההגנה להכרה כי עליהן לשתף פעולה  נגד בריטניה.
עוד קודם לכן, ב- 1944, לקראת סוף  מלחמת העולם ה- 2 , פתח ארגון האצ"ל במרד נגד שלטון המנדט הבריטי  במטרה הביא להקמת מדינה יהודית.
רב הישוב היהודי בא"י הסתייג מן המרד של האצל מכיוון שהמלחמה בגרמניה  הייתה עדיין בעיצומה.
ההגנה הכריזה על "סיזון" – רדפה  במשך 5 חודשים את אנשי האצל והלחי והסגירה אותם לידי שלטון המנדט הבריטי, בטענה כי הם  פוגעים בסיכויים להקמת מדינה יהודית בא"י לאחר מלחמת העולם ה- 2. 

מה היו הגורמים להקמת תנועת המרי ?

  1. בעקבות הסזון, פסקו הפעולות האלימות של האצל והלחי ונוצר בסיס לשיתוף פעולה בין המחתרות. הן הגיעו למסקנה כי פעולה משותפת של  שלושתן  תביא להגברת כוחו של הישוב היהודי בא"י מול  בריטניה .
  2. הם חשבו כי למאבקם תהיה השפעה על דעת הקהל העולמית והדבר יביא להתערבות של ארה"ב לטובתם.
  3. מקימי תנועת המרי רצו לחשוף את המצוקה של היהודים פליטי השואה ובדרך זו לגייס דעת קהל עולמית נגד מדיניות שלטון המנדט הבריטי בא"י.
הם קיוו כי פעולותיהם יביאו לסיום שלטון המנדט הבריטי בא"י  ולהקמת מדינה יהודית עצמאית.
  1. הם התאכזבו מבריטניה, שהמשיכה להתנגד לאחר מלחמת העולם ה- 2 להקמת  מדינה יהודית עצמאית  ולא ביטלה את הספר הלבן השלישי ואת חוק הקרקעות, .
 נאבקה  נגד עליית מעפילים ,פליטי שואה , וגירשה אותם מן הארץ למחנות  מעצר, הקפידה על  קיום חוק הקרקעות.  וכן המשיכה לחפש נשק ולאסור את חברי המחתרות שאצלם נמצא נשק.
5.התחזקותו הכלכלית והצבאית של הישוב היהודי בא"י בתקופת מלחמת העולם ה-  2 אפשרה לו לפתוח  במרד. חלק מן הצעירים רכשו אימון צבאי במסגרת הצבא הבריטי.
התעשייה והחקלאות בא"י התפתחו מאד בתקופת מלחמת העולם ה-   2  והישוב היה מסוגל כעת לממן את המרד בבריטניה.
הקמת תנועת המרי העברי – 11/1945  –  7/1946  [פעלה במשך 10 חודשים].
הוקמה מסגרת ארגונית לתיאום ושיתוף פעולה בין 3 המחתרות.
מדברי דוד בן גוריון : " לא נוותר על 3 דברים : על חופש העלייה היהודית, על הזכות לבנות את המולדת ועל עצמאותנו המדינית".
מדברי מנחם בגין : " שלטון המנדט הבריטי מושתת על כוח..שלטון כזה מוכרחים להפיל..על ידי כך שמעמידים את נשק החופש אל מול הכידון המשעבד".
המחתרות  לא התאחדו למסגרת אחת, כל אחת המשיכה לפעול בנפרד , אך הפעולות המשותפות  התבצעו רק באישור המפקדה המשותפת [ועדת x  ].
כל מחתרת רכשה בעצמה את הנשק שלה ללא צורך באישור המפקדה .
נקבעו פגישות קבועות בין נציגי המחתרות שבהן ידונו על פעולות בתחום המעשי והמדיני.
תנועת המרי כללה את כל הישוב היהודי בא"י .היא הייתה כפופה למוסדות ההסתדרות הציונית.
היא ניהלה פעולות של התנגדות סבילה והתנגדות פעילה למדיניות הבריטית הפוגעת בציונות.  במסגרת ההתנגדות הפעילה נעשו פעולות כמו :
התקפה על מוסדות, ארגונים ומתקנים בריטים.
התבצעה פריצה  למחנה המעצר בעתלית, השתלטו על המחנה ושיחררו 200 מעפילים שהיו כלואים שם.
פיצוץ תחנת משטרה – 11/1945לאחר הכרזת בווין.
התחנה הופצצה כתגובה על לכידת אניית מעפילים .
התקפה על מרכזי הבולשת הבריטית ביפו ובירושלים.פעולה זו נערכה על ידי האצל והלחי ללא אישור  ועדת x.
ליל הרכבות – 11/1945 – הפלמח פוצץ למעלה מ – 150   מקומות בהם עברו רכבות של הצבא הבריטי ברחבי הארץ.
התקפת האצל על שדות התעופה של הצבא הבריטי בארץ מהם יצאו מטוסי סיור למעקב אחר ספינות מעפילים.

פעולות של התנגדות סבילה לשלטון הבריטי (מאבק צמוד) :

המשך עלייה בלתי חוקית. "המוסד לעלייה ב'" הוקם על ידי ההגנה, חכר באירופה אוניות ונעלה עולים בלתי לגליים, הקים מחנות מעבר באירופה ליהודים שארצו לעלות ארצה, דאג לקליטת המעפילים בא"י.
מטרת פעולות אילו הייתה להציל את פליטי השואה ולהעלותם לארץ וכן לחזק את הישוב היהודי בא"י על ידי הגדלת  מספר היהודים בא"י.
פעולות אילו באו גם כדי להוכיח לשלטון המנדט הבריטי כי יהודי א"י לא ישמעו לספר הלבן.
חלק גדול מאוניות  המעפילים  נתפסו על ידי הצבא הבריטי.
המשך התיישבות בלתי חוקית באזורים בהם נאסרה על ידי הבריטים התיישבות יהודית.
 מטרת פעולות אילו הייתה להרחיב את השטחים בהם יושבים יהודים בא"י במטרה
להשפיע על גבולות  המדינה היהודית שתקום בעתיד, להרחיב את שטחה העתידי,
כדי שתוכל  להגן על תושביה.
דוגמא לפעולות התיישבות :הקמת  5 ישובים בצפון הארץ ב  – 11/1945.
פרשת ביריה : היא הוקמה ליד צפת במטרה לחזק את ההתיישבות היהודית בגליל.
הבריטים שערכו חיפושים באזור מצאו בביריה נשק וכלאו את אנשי בירייה. הוחלט לא לנטוש אותה..   לביריה עלו למעלה מ – 2000 איש , נטעו בה עצים והקימו מחנה.  אך המחנה נהרס על ידי הבריטים.
הוחלט להקים את בירייה בפעם השלישית  ושוב עלו אליה אלפי אנשים.
הפעם החליטו הבריטים, נוכח ההתעקשות היהודית, לאפשר ל – 20 איש להישאר במקום כדי שימשיכו בעבודות הנטיעה. וכך  הפכה ביריה  לסמל  של ההתיישבות היהודית  בגליל.  
תגובות  הבריטים לפעולות תנועת המרי :
בתחום ההתיישבות ניסו הבריטים בכל כוחם לקיים את חוק הקרקעות ולמנוע מיהודים להתיישב ברוב אזורי א"י.
בתחום העלייה : הבריטים ערכו מצוד אחר אוניות מעפילים, מטוסים בריטים סיירו מעל החופים במטרה לתפוס אוניות מעפילים.
האוניות שנתפסו לא הורשו להיכנס לנמלי הארץ והמעפילים גורשו בחזרה לאירופה או למחנות הסגר בקפריסין.
תגובות הבריטים על הפעולות האלימות של תנועת המרי – השבת  השחורה" 6/1946
ההתקפות של תנועת המרי על מרכזי השלטון והצבא הבריטי הלכו וגדלו , הכבידו מאד על שלטון המנדט הבריטי בא"י ופגעו ביוקרתו.
לכן החליט שלטון המנדט הבריטי לשבור את כוחה  של תנועת המרי, לאסור את מנהיגי ההגנה ואת ראשי הסוכנות היהודית, לפרק את הפלמח שהיה כוח המחץ של ההגנה.  במבצע לקחו חלק 17,000 חיילים בריטים.  הצבא הבריטי הקיף את בניין הסוכנות יהודית בירושלים וערך בו חיפושים כי למצוא מסמכים על פעולות הארגון.
גבולות הארץ נחסמו, נותקו קווי הטלפון, הוטל עוצר הדרכים ועל הערים הראשיות, הוטל מצור על 27 ישובים שנחשדו כי קיים בהם בסיס של הפלמח. וסליקים לנשק.
קרוב ל 3000 חברי הגנה נעצרו  על פי "רשימה שחורה" שהוכנה מראש. ונכלאו במחנות מעצר. הנשק שנתפס הוחרם.  נעצרו מנהיגי הישוב.
בעקבות השבת השחורה התעורר ויכוח בקרב הציבור היהודי בא"י . היו רבים ובראשם חיים ויצמן שתבעו להפסיק מיד את המאבק המזוין בבריטים והיו אחרים שרצו להמשיך בו.

פירוק תנועת המרי :
הסיבה העיקרית לפירוק תנועת המרי הייתה פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים על ידי האצל  ב – 6/1946.    את הפעולה ביצע האצל למרות שהייתה החלטה של ארגון המרי לדחות לפי שעה את הפעולות האלימות נגד הבריטים.
בפיצוץ המלון נהרגו 82 איש והיו פצועים רבים.
כתגובה לפיצוץ   הטילו  הבריטים עוצר בת"א וערכו חיפושים שכמעט ולא נשאו תוצאות.
התגובות בקרב הציבור היהודי היו קשות . הישוב היהודי היה מזועזע, ורבים התנגדו לפעולות האלימות של תנועת המרי, חששו מפני יצירת תדמית שלילית בעולם ליהודי א"י דבר שעלול לפגוע בסיכויים שלהם להקמת מדינה עצמאית.
בשל סיבות אילו התפרקה תנועת המרי  וכל אחת מן המחתרות חזרה לפעול בנפרד.
האצל והלחי המשיכו במאבק רצוף נגד הבריטים שכלל גם מאבק צבאי ואילו ההגנה המשיכה במאבק צמוד שכלל פעולות העפלה והתיישבות בלתי חוקית בלבד.
ההגנה נמנעה מפעולות אלימות נגד הבריטים.

מאבק רצוף – משום שמדובר בהמשכו הרצוף של המאבק הצבאי מימי תנועת המרי.

מבחינת כל אחת מהתנועות זהו המשך המאבק עוד מקודם: הלח"י התחילו להיות תנועה שמאבקה בבריטים הוא מרכז קיומה כבר מראשיתה – מתחילת מלחמת העולם השניה; והאצ"ל מאז הכרזת "המרד" של בגין ב- 1944. עד אז סייעו לבריטים, במאבק כנגד הגרמנים.
מטרות האצ"ל ולח"י
  1. להיאבק בבריטים משום שהם נתפסים כאויב התנועה הלאומית היהודית. הבריטים רודפים את אנשי האצ"ל והלח"י, שופטים אותם, מלקים אותם ומוציאים אותם להורג. לכן המאבק הוא בהם. ובעיקר משום שהבריטים אינם מאפשרים ליהודים – שארית הפליטה – לעלות לארץ.
  2. הנהגת האצ"ל וגם הנהגת הלח"י יצאו מנקודת הנחה, שאם הם ימשיכו לנהל מאבק רצוף בבריטים הבריטים ידרשו להזרים עוד כוחות לארץ- מה שהיווה נטל כלכלי על בריטניה. בפועל, הבריטים אכן עוזרים מול הארץ כוחות, עד לרמה של 100,000 איש, וחלק מהסיבות להעברת שאלת א"י לאו"ם ע"י בריטניה נבעה מסיבות כלכליות.
הפעולות של האצ"ל והלח"י  נבעו מהמטרות. הן היו פעולות הטרדה, התקפות על תחנות משטרה בריטיות, שוד נשק, התקפה על בתי הזיקוק ופגיעה בשוטרים וחיילים בריטים. הפעולות הביאו לכך שהבריטים הידקו את העוצר והבדיקות בדרכים כנגד האוכלוסייה.
אנשי האצ"ל והלח"י שנתפסו ע"י הבריטים סרבו להכיר בזכותם של הבריטים לשפוט אותם. הם לא שיתפו פעולה במשפטים, נשאו בהם נאומים בגנות השלטון הבריטי בארץ ובבתי הכלא שבהם ישבו ארגנו נהלים משלהם.
הבריטים פעלו בשיטות עונשין קשות כנגד אסירי האצ"ל והלח"י. באופן מיוחד נתפסו ההלקאות, שהיו עונש רגיל בבתי הכלא הבריטים, כעונש משפיל. חברי המחתרות תפסו את עצמם כחיילים ודרשו זכויות של שבויי מלחמה, מה שהבריטים כמובן לא קיבלו. לכן, כאשר נידונו אסירים להלקאות, איים האצ"ל להלקות חיילים בריטים כתגובה. כאשר התקיימה בכל זאת ההלקאה, אכן מימש את איומו.
דוגמא לפעולה-  במבצע נועז במיוחד בראשית מאי 1947 פרצו לוחמי האצ"ל את חומות מבצר כלא עכו. כל הפעולה תוכננה בתאום עם עשרות העצירים משתי המחתרות שישבו בתוך הכלא. בפעולה מאורגנת ומתכוננת היטב, פרצו את חומות המבצר, כאשר יחידות החסימה מאפשרות את קיום הפעולה. התוצאות היו מרשימות וכשלושים אסירים שוחררו מהכלא. בקרב עם הבריטים נהרגו 9 לוחמים, חלקם מהבורחים וחלקם מהמשחררים וכן נתפסו 8. הבריטים דנו למוות שלושה מן הפורצים והוציאום להורג. כדי למנוע את ההוצאה להורג, תפסו אנשי האצ"ל 2 סרג'נטים בריטים ואיימו לתלותם אם יתלו השלושה. האיום לא השפיע על הבריטים ואנשי האצ"ל תלו את הסרג'נטים הבריטים.
 
מאבק צמוד – משום שמדובר במאבק הצמוד להוראות הדרג המדיני (הסוכנות היהודית בראשות בן גוריון)
מבחינת "ההגנה" והיישוב המאורגן היה חשוב לפעול ולהוכיח נחישות בתחומים אלה, תוך ניסיון להגיע לדעת הקהל העולמית, שתתמוך במאבקם הצודק של המעפילים (הלא הם "שארית הפליטה המבקשים להגיע למולדתם ההיסטורית)
עבור "ההגנה"- היה שילוב בין מספר מטרות:
  1. ליצור לרעיונות של התנועה הציונית תמיכה בדעת הקהל העולמית ובממשלות רבות ככל האפשר, כנגד המשך המנדט הבריטי, ובעיקר בעד הרעיון של הבאת "שארית הפליטה" לא"י. ללכד את העם היהודי בתפוצות ולחזק את הציונות.
  2. הגברת ההעפלה – הבאת כמה שיותר מעפילים לארץ, גם בגלל הצורך הדחוף שלהם להגיע וגם בגלל שיש להביא כמה שיותר יהודים לא"י, לקראת "הסיבוב הבא" במאבק כנגד הערבים.
  3. הרחבת ההתיישבות – עיבוי ההתיישבות הקיימת והרחבת גבולותיה לאזורים שבהם אסור ליהודים (ע"פ הספר הלבן וחוק הקרקעות) לרכוש אדמות ולהתיישב.

בתחום ההעפלה – קצב ההעפלה לארץ הלך וגבר. "המוסד לעלייה ב'", בראשות שאול מאירוב, רכש אוניות בקר/מסע והסב אותם לאוניות נוסעים כשהן מצוידות בדלות רבה (דרגשים צפופים בבטן האוניה, שירותים ברמה הבסיסית ביותר – מי שתייה, אוכל ועד בתי שימוש). המעפילים הובאו לנמלי המוצא לים ביוון, איטליה, יוגוסלביה וצרפת, שם אורגנו בקבוצות לאוניות המתאימות, והושטו באוניות רעועות למדי לא"י. רוב ספינות המעפילים נתפסו על ידי המערך הבריטי, הובלו לעתלית ובהמשך לקפריסין (שהייתה בשליטה בריטית) – למחנות המעצר שהוקמו במיוחד לצורך זה. למרות הסיכויים הקלושים להצליח, הגיעו לארץ עשרות אלפי מעפילים בעשרות אוניות. מעטות מביניהן, ביניהן "שבתאי לוז'ינסקי", על 823 המעפילים שבה שנחתה בחוף ניצנים, הצליחו להגיע לחופים. רובן נתפסו על ידי האוניות הבריטיות. הפרשה המפורסמת מכולן היא פרשת האוניה "יציאת אירופה תש"ז" היא "אקסודוס 1947". ביולי 1947 יצאה מצרפת, ועל סיפונה יותר מ- 4,500 מעפילים. רב החובל שלה היה אייק אהרונוביץ', איש המוסד. הספינות הבריטיות ניסו לעצור אותה עם כניסתה למים הטריטוריאליים של הארץ, והתפתח קרב ממש בין החיילים הבריטים לבין המעפילים. כשמצד המעפילים הנשק הוא קופסאות שימורים וכו'. במהלך הקרבות האלה נהרגו שלושה מעפילים ונפצעו יותר ממאתיים. המעפילים הועברו לשלוש אוניות גרוש ונשלחו לצרפת בחזרה. שם סרבו לרדת, והצרפתים לא הסכימו להורידם בכוח. שלושה שבועות נמשכה פרשת המאבק בין הבריטים למעפילים, כשהמעפילים מתעקשים להישאר על אוניות הגרוש ולא לרדת לחוף בצרפת, למרות התנאים הבלתי נסבלים על האוניה (צפיפות, חמסין נורא, מחסור במים ומזון). לאחר שלושה שבועות השיטו הבריטים את האוניות לנמל המבורג בגרמניה ושם גררו את המעפילים בכוח לחוף. מראה פליטי השואה המורדים בכוח אל אדמת גרמניה ונכלאים במחנות מעצר – הסעירה מאוד את דעת הקהל העולמית, גם בבריטניה. הפרשה השפיעה גם על חברי וועדת החקירה של האו"ם (וועדת UNSCOP) שפגשו בחיפה את נציגי המעפילים, תוך כדי העלאתם לאוניות הגרוש.
 
בתחום ההתיישבות –  במקביל להגברת ההעפלה, נפתחה "חזית" שניה משמעותית במאבק בבריטים – חזית ההתיישבות. לכפר עציון המבודד נוספו שלושה יישובים שיצרו את "גוש עציון" (עין צורים, רבדים, משואות יצחק) וכן הועלו על הקרקע יישובים נוספים בארץ. אבל המאבק העיקרי הופנה את הנגב. שם עלו על הקרקע במהלך מלחמת העולם השניה מספר ישובים בצפון הנגב – בארות יצחק, דורות, רוחמה (עוד פעם…) וכן שלוש "מצפות" בנגב העמוק: בית אשל בסמוך לבאר שבע, רביבים וגבולות. בכל אחת מההצעות הבריטיות שהועלו לדיון, הנגב לא היה בתחום היישוב היהודי – ובצדק. לא היו בו ישובים יהודים כמעט. באמצע שנת 1946 הגיעו שמועות כי הבריטים מתכוונים לממש את הצעת מוריסון-גריידי, וכן הוחלט לקבוע עובדה, כי הנגב שייך ליהודים. לאחר הכנות קפדניות, שנשמרו בסודיות מחשש למניעת הפעולה על ידי הבריטים, הוחל במפעל ההתיישבות הגדול ביותר שידע היישוב עד כה. במוצאי יום הכיפורים תש"ז (6 באוקטובר 1946) יצאו מאות מתנדבים לסייע בהקמתם של אחת עשרה נקודות יישוב חדשות! ביום אחד הוקמו באחד עשר אתרים חומת עץ, מגדל, שני צריפי מגורים, חדר אוכל, אוהלים למגורים ועמדות הגנה – נקבעה עובדה: יישוב יהודי חדש קם בנגב. כך קמו נבטים, חצרים, אורים, נירים, כפר דרום, תקומה, משמר הנגב, בארי, קדמה, שובל וגלאון.

 

להורדה והדפסת סיכום פרק מאבק הישוב היהודי בשלטון המנדט הבריטי – לחצו כאן

אודות Moshe-Test לבדיקת האתר