העברת שאלת ארץ-ישראל לאו”ם

הנושאים העיקריים:
  • העברת שאלת ארץ ישראל לאו”ם
  • הדיון באו”ם – עמדת המעצמות
  • השפעת “המלחמה הקרה” על עמדת המעצמות
  • החלטת האו”ם בכ”ט בנובמבר 1947
  • התגובות להחלטת האו”ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב.
לאחר מלחמת העולם השנייה עשתה בריטניה ניסיונות כושלים לפתור את שאלת ארץ ישראל. ניסיונות אלו עלו בתוהו. בריטניה, נחלשה בעקבות מלחמת העולם השנייה, נגרם לה נזק רב המלחמה, הן כלכלי והן אנושי וירדה ממעמדה כמעצמה. למרות זאת שאפה להבטיח את מעורבותה במזרח התיכון. לשם כך הייתה צריכה לחזק את מעמדה בעולם הערבי.
לאחר המלחמה, עמדה בריטניה מול ביקורת הולכת וגוברת (מחוץ ומבית) על מדיניותה בארץ ישראל ובעיקר על יחסה לפליטי השואה. בריטניה, ניסתה לנתק את הקשר בין שאלת הפליטים באירופה לבין שאלת ארץ ישראל, אך ללא הצלחה. התנגדותו של היישוב בארץ ישראל להמשך המנדט, חוסר תמיכה של ארה”ב ובעיות שונות מהן סבלה לאחר מלחמת העולם השנייה, הביאו את בריטניה בסופו של דבר להעביר לאו”ם את הדיון בארץ ישראל.
 
פרוט הגורמים השונים שהביאו לסיום המנדט הבריטי בא”י:
  • בריטניה הייתה חייבת על פי החוק הבינלאומי לפנות לאחר המלחמה למוסד הבינלאומי הקיים כדי לקבל ייפוי כוח מחודש לשיטה באזור. ( שלטה על א”י מכוח מנדאט שקיבלה מחבר הלאומים לאחר מלחמת העולם הראשונה).
  • בריטניה הגיעה למבוי סתום בארץ ישראל – כל הניסיונות המדיניים למצוא הסדר בשאלת ארץ-ישראל נדחו הן על ידי הערבים והן על ידי היהודים (תוכנית הועדה האנגלו- אמריקנית, תוכנית מוריסון-גריידי וכו’).
  • השפעת השואה, ושארית הפליטה שהתרכזה ברובה במחנות עקורים באירופה, על דעת הקהל בעולם, ומדיניותה של בריטניה נגד המעפילים גררה תגובות קשות בעולם ובבריטניה עצמה. התמונות של מעפילים, פליטי שואה המושמים במחנות הסגר והניסיון הבריטי להחזיר פליטים יהודיים לאירופה ממנה ברחו, יצר הזדהות רבה כלפי המעפילים היהודים חסרי הבית.
  • בריטניה סבלה מפעולות התנגדות בארץ ישראל. לאחר שפורקה תנועת המרי שכללה את ההגנה, האצ”ל והלח”י, המשיכה ההגנה בפעולות עליה והתיישבות בלתי חוקיות ואילו האצ”ל והלח”י המשיכו לפגוע בבריטים. חיילים בריטיים נפגעו בפעולות אלה. בנוסף, עלתה החזקת הצבא הבריטי בארץ ישראל כסף רב למשלם המיסים הבריטי. הציבור הבריטי עייף מהמנדט בארץ ישראל.
  • ארה”ב לא הפכה מעורבת בשאלת ארץ ישראל כפי שציפתה בריטניה. בריטניה קיוותה שמעורבות של ארה”ב וסיוע מצידה יצמצמו את הנטל הכבד המוטל עליה. בנוסף, שתי המדינות לא ראו עין בעין את הפתרונות לשאלת ארץ ישראל. האמריקאים ביקרו את בריטניה לגבי עמדתה בסוגיית הפליטים. טרומן, דרש מן הבריטים כי יותר ל- 100 אלף פליטים לעלות לארץ, אולם בריטניה הערימה קשיים על מלוי דרישה זו שלא נתמלאה לבסוף. לאור האמור, שוכנע טרומן כי יש לפעול למען פתרון של פשרה, והודיע על תמיכתו בחלוקת הארץ (אוקטובר 1946) – בניגוד לעמדת הבריטים.
  • האינטרסים הכלכליים של ארה”ב במזרח התיכון,(כוח הנפט) והרצון להבטיח שבריה”מ לא תיכנס לאזור.
  • עמדתה של התנועה הציונית כי תהיה מוכנה לתמוך בפתרון של מדינה על חלק משטחה של א”י מאפשר לנשיא ארה”ב טרומן להכריז כי מדינתו תומכת בפשרה לגבי פתרון שאלת א”י.
  • בריטניה קיוותה שהאו”ם לא יוכל למצוא פתרון מוסכם בשאלת ארץ ישראל, בגלל המתח בין שתי המעצמות. היא סברה שבשל כך, יאלץ האו”ם לתת לבריטניה מנדט מחודש באזור, ולציונים לא תהיה ברירה אלא לקבל מנדט זה שיהיה בתנאים נוחים יותר לבריטניה, ועם תקצוב של האו”ם.
 
הדיון באו”ם בשאלת ארץ ישראל, עמדת המעצמות והחלטת האו”ם בכ”ט בנובמבר 1947.
בפברואר 1947 הצהירה ממשלת בריטניה על כוונתה להעביר לאו”ם את שאלת ארץ ישראל. דיון ראשוני בנושא התקיים באפריל-מאי 1947 בעצרת הכללית של האו”ם (הגוף בו מיוצגות כל המדינות החברות באו”ם).
הקמת אונסקו”פ: עצרת האו”ם החליטה על הקמתה של מיוחדת לענייני ארץ ישראל – אונסקו”פ (UNSCOP). על הועדה הוטל לחקור את בעיית ארץ ישראל ואת בעיית הפליטים היהודים באירופה ולהציע פתרון לשאלת ארץ ישראל. הועדה מנתה 11 נציגים מבין המדינות החברות באו”ם.
 

עבודת ועדת אונסקו”פ ומסקנותיה:

בקיץ 1947 עסקה ועדת אונסקו”פ בשאלת ארץ ישראל. חברי הועדה ביקרו במחנות העקורים באירופה והתרשמו מסבל הפליטים היהודים. הועדה ביקרה בארץ ישראל, נפגשה עם ראשי הישוב היהודי וסיירה בישובים. מנהיגי הישוב העברי, בראשות דויד בן גוריון, תבעו מהוועדה להמליץ על הקמת מדינה יהודית והציגו את השיגי הישוב העברי. הועדה נפגשה עם אנשי ממשל המנדט הבריטי. הועד הערבי העליון, נציגם של ערביי ארץ ישראל, החרים את ועדת אונסקו”פ. הערבים טענו שהועדה צריכה להתייחס לארץ ישראל כמו שהיא ולא להתחשב במצב הפליטים היהודים באירופה. אנשי הליגה הערבית, נציגי מדינות ערב, נפגשו עם נציגי הועדה בלבנון. הנציגים הערבים התנגדו לכל חלוקה של הארץ ולהקמתה של מדינה יהודית. הם הזהירו כי כל ניסיון להקים מדינה יהודית יגרום לאלימות במזרח התיכון.
מסקנות הועדה:
לאחר סיום הסיורים והדיונים פרסמה ועדת אונסקו”פ את מסקנותיה והמלצותיה:
המלצות הועדה שהתקבלו פה אחד והוסכמו על ידי כל החברים:
  1. יש לבטל את המנדט הבריטי על ארץ ישראל ולהעביר בהקדם את השלטון על הארץ לידי התושבים המקומיים.
  2. אין להקים מדינה ערבית או מדינה יהודית בכל שטחי ארץ ישראל אלא לחלק את הארץ בין שתי מסגרות מדיניות: יהודית וערבית (בוועדה התקיימה מחלוקת לגבי אופיין של המסגרות המדיניות).
  3. יש להבטיח כי לאחר המעבר לעצמאות תישאר האחדות הכלכלית של הארץ, למרות חלוקתה בין היהודים והערבים.
לאחר שהוצגו מסקנות ועדת אונסקו”פ הוצגה הצעת הרוב לפתרון שאלת ארץ ישראל בפני עצרת האו”ם. על העצרת היה להכריע בהצבעה אם היא מקבלת את המלצת הרוב של ועדת אונסקו”פ להקמת שתי מדינות, יהודית וערבית, בארץ ישראל. כדי שההחלטה תתקבל התחייב רוב של שני שלישים מבין המדינות שהשתתפו בהצבעה. במהלך הדיונים צומצם השטח המיועד להקמת מדינה יהודית ל-55% משטח הארץ ואילו שטח המדינה הערבית עלה ל-45% מכלל שטחי הארץ.
עמדת היהודים: הישוב העברי והתנועה הציונית תמכו בהצעת החלוקה וראו בה הישג גדול לתנועה הציונית. אנשי התנועה הציונית והיהודים בעולם פעלו כדי לגייס את תמיכתן של המדינות החברות באו”ם. בפרט התמקדו נציגי הציונות בהשגת תמיכתה והשפעתה של ארצות הברית. למרות שהיו גורמים בישוב היהודי ובתנועה הציונית שהתנגדו לחלוקת הארץ, העמדה הרשמית של התנועה הציונית תמכה בחלוקת הארץ לשתי מדינות.
עמדת הערבים: ערביי ארץ ישראל דחו את הצעת החלוקה. הם זכו לתמיכת מדינות ערב שהתנגדו לחלוקת הארץ. באו”ם היו חברות שש מדינות ערביות והן הצהירו על התנגדותן להחלטה. מדינות ערב וערביי הארץ ניסו להשפיע על המדינות החברות באו”ם להתנגד להצעת החלוקה. הם גם הצהירו כי ימנעו, בכל האמצעים, הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל.
עמדתה של ארצות הברית: בארצות הברית התקיימה מחלוקת בנוגע לשאלת החלוקה. משרד החוץ האמריקאי התנגד לחלוקת הארץ וחשש מפני פגיעה באינטרסים האמריקאים במזרח התיכון ובארצות ערב.
הציבור האמריקאי, לעומת זאת, תמך בהקמתה של מדינה יהודית הציבור שהושפע מדיווחי החיילים שחזרו מהמלחמה  ומהסבל שעבר על העם היהודי באירופה.
ציוני ארצות הברית, בראשות אבא הלל סילבר, הפעילו את השפעתם על נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, כדי להשיג את תמיכתה של ארצות הברית בהצעת החלוקה. מאמצי יהדות ארצות הברית  נשאו פרי: ארצות הברית תמכה בהצעת החלוקה ואף הפעילה את השפעתה באו”ם כדי להשיג את תמיכתן של מדינות נוספות, כגון מדינות אמריקה הלטינית.
עמדת ברית המועצות: שאלת חלוקת ארץ ישראל והקמתה של מדינה יהודית הייתה מהאירועים היחידים בשנים אלו בהם שיתפו פעולה שתי מעצמות העל, ארצות הברית וברית המועצות. שתי המעצמות תמכו בהצעת החלוקה והשפיעו על המדינות הקרובות להן כדי שיתמכו בהצעה.ברית המועצות שהצהירה כבר בראשית 1947, בנאום גרומיקו, כי היא תומכת בהקמת מדינה יהודית, תמכה בהצעת החלוקה. מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות, שהיו למעשה מדינות חסות סובייטיות, תמכו גם הן בהחלטה.
גורם משמעותי בהחלטה של ברית המועצות לתמוך בהקמת מדינה יהודית הייתה השאיפה להשפעה במזרח התיכון עם ראשית עידן המלחמה הקרה. עד מלחמת העולם השנייה היה המזרח התיכון בדומיננטיות בריטית-צרפתית. עם עיצובו מחדש של המזרח התיכון ופירוק שיטת המנדטים קיוותה ברית המועצות למצוא במדינה היהודית החדשה, שבה הגורם הפוליטי המרכזי היה תנועת הפועלים הסוציאליסטית, בת ברית וכך לבנות לעצמה מעמד במזרח התיכון.
עמדת מדינות אירופה: במדינות מערב אירופה ובארצות חבר העמים גברה האהדה לשרידי השואה החיים כעקורים במחנות.
עמדתה של בריטניה: בריטניה לא הייתה שביעת רצון מההחלטה על חלוקת הארץ לשתי מדינות. הבריטים העדיפו מדינה יהודית-ערבית בה יוכלו לשמר את השפעתם. ממשלת בריטניה הצהירה על ניטרליות אולם מאחורי הקלעים השפיעו הבריטים על מדינות ערב לדחות את ההצעה. בריטניה נמנעה בהצבעה בעצרת האו”ם.

החלטת האו”ם – כ”ט בנובמבר 1947

למרות תמיכת המעצמות, גם בערב ההצבעה לא היה ברור, האם ההצבעה תעבור ברוב של שני שלישים הנחוץ כדי שהיא תתקבל על ידי עצרת האו”ם. במהלך ההצבעה היו יהודי ארץ ישראל ואתם המוני יהודים בכל העולם מרותקים למכשירי הרדיו בציפייה לתוצאות ההצבעה. החלטת עברה ברוב הדרוש: 33 מדינות תמכו בהצעה, 13 מדינות התנגדו, 10 נמנעו.
 
הוחלט על:
  • סיום המנדאט הבריטי בא”י.
  • על חלוקת א”י והקמת שתי מדינות ריבוניות יהודית וערבית בגיבוי ובהכרה של האו”ם.
  • ירושלים תוכרז כאזור בין לאומי.
החלטת עצרת האו”ם התקבלה בשמחה גדולה בארץ ישראל ובעולם היהודי. אלפי יצאו לרקוד ברחובות עם היוודע תוצאות ההצבעה. ההצבעה בכ”ט בנובמבר אפשרה את הגשמת המטרה הציונית העליונה – הקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל.
העם רקד ברחובות אך בהנהגת הישוב ידעו שהמחיר יהיה כבד וצפויה מלחמה מול הערבים בקרוב.
אכן, יום לאחר החלטת כ”ט בנובמבר, החל שלב א’ של מלחמת העצמאות – המלחמה הפנימית בו ערביי ישראל יצאו למלחמה נגד הישוב היהודי כדי למנוע מהחלטת האו”ם מלהתממש.

להורדת והדפסת סיכום הפרק של העברת שאלת ארץ ישראל לאו”ם – לחצו כאן

אודות Moshe-Test לבדיקת האתר