הגורמים לצמיחתה של התנועה הציונית במאה ה-19

בסוף שנות ה-70 של המאה ה-19 החלה להתפתח בקרב יהודי אירופה תנועה חדשה שנקראה מאוחר יותר "התנועה הציונית".

לצמיחתה של התנועה הציונית היו מספר גורמים :

  1. האמנציפציה- אמנציפציה פירושה שחרור. בהקשר היהודי מדובר בשינוי במעמדם המשפטי של היהודים. במערב אירופה , שם קיבלו היהודים אמנציפציה, הם הפכו להיות אזרחים שווי זכויות במדינות בהם התגוררו. המדינה הראשונה שהעניקה אמנציפציה הייתה צרפת , אחרי המהפכה , ואחריה קיבלו היהודים , במהלך המאה ה- 19, אמנציפציה גם ביתר ארצות מערב אירופה. כתוצאה מהאמנציפציה יהודים יכלו להתגורר בכל מקום שרצו, יכלו ללמוד ולעבוד כמעט בכל עבודה וקיבלו גם זכויות פוליטיות, שאפשרו להם לבחור ולהיבחר.
האמנציפציה גרמה לשתי תופעות שתרמו לצמיחתה של התנועה הלאומית:
א.  הפחד מהתבוללות
יהודי הגולה הבינו שאם ימשיכו לחיות לנצח בקרב הגויים, עלולה היהדות להיעלם מן העולם. השינויים הרבים שהתרחשו באירופה החלישו את מעמדן של הקהילה היהודית, הדת והמסורת. במערב אירופה , השתלבו היהודים בחיי הסביבה וויתרו על אלמנטים (צדדים) רבים וחשובים של היהדות המסורתית (לבוש, שפת תפילה, מנהגים, כשרות, שבת וחג). חלקם הגדול הפכו לחילוניים וחילוניות זו היוותה סכנה להמשך קיומה של הדת היהודית .בנוסף, היו יהודים שהתחתנו עם בני זוג נכריים (התבוללו) ואף כאלה שהתנצרו. היהודים חשו שעליהם למצוא גורם מאחד אחר כתחליף לדת ולקיום המצוות. יהודים רבים , מצאו בתנועה הציונית תשובה הולמת (מתאימה) להתלבטויות שלהם.
ב.  האכזבה מהאמנציפציה ופתרון ההשתלבות
יהודי מערב אירופה התאכזבו קשות הן מתנועת ההשכלה והן מהאמנציפציה שקיבלו במהלך המאה ה-19. הם האמינו שבזכות רעיונות ההשכלה המתקדמים ובזכות השוויון שקיבלו (האמנציפציה) הם יוכלו סוף סוף להשתלב בחברה שסביבם ולחיות בשקט בין שכניהם הגרמנים, הצרפתים, האיטלקים וכו'.בהתחלה היה נדמה שזהו אכן המצב אבל השתלבותם הייתה זמנית וחלקית ובסופו של דבר הם הפכו דחויים עוד יותר מבעבר. דחייתם של היהודים גרמה לרבים מהם לאבד את תקוותם לחיים שלווים בגולה. הם החלו לחפש לעצמם פתרון אחר.
האנטישמיות המודרנית המתגברת.
הצלחתם הכלכלית של היהודים בעקבות האמנציפציה הביאה לשנאה אדירה כלפיהם ("אנטישמיות"). הייתה זו שנאה מסוג חדש שהתבססה בעיקר על תורת הגזע , שהתפתחה במאה ה- 19. במערב אירופה התבטאה שנאה זו בעיקר בהסתה : בעיתונים, בספרים, בהפליה מחודשת ובפעילות פוליטית (מפלגות וליגות אנטישמיות). אבל במזרח אירופה נפגעו היהודים פיזית (פוגרומים, רצח, פרעות), וביטחונם האישי התדרדר מאוד. דוגמאות לכך הם הפוגרומים בדרום רוסיה בשנת 1881 ("סופות בנגב") ופרעות קישינב הקשות (1903) שבמהלכם נרצחו כ-50 יהודים. רבים הבינו שקיימת סכנה אמיתית לקיומם ושעליהם לפעול כדי לפתור את בעייתם במקום לחכות 'למשיח'.
התעוררות לאומית בקרב עמי אירופה
במהלך המאה ה-19 חלה התעוררות לאומית גדולה בקרב עמי אירופה השונים. הדבר התבטא בשאיפתם של עמים רבים להקים לעצמם "מדינת לאום" – מדינה שרב אוכלוסייתה תהיה מאותו העם, ושתהיה בעלת אופי לאומי עם מכנים משותפים כגון :שפה ,מורשת וסמלים . עמים שלא הייתה להם עצמאות החלו נאבקים על עצמאותם ועל זכותם להגדרה עצמית (מדינה משלהם) היהודים שהתגוררו במדינות אלה נתפסו כגוף זר  המפריע לאחדות הלאומית . (זה בלט במיוחד במדינות שהתבססו יותר על לאומיות אתנית).
מצד שני , יהודי אירופה הושפעו מאוד מההתעוררות הלאומית שסביבם. הם ראו את מאבקיהם של העמים האחרים לחופש ולעצמאות והבינו שגם הם יכולים וזכאים להקים לעצמם מדינה משלהם .  שאיפות אלה היוו חלק מרכזי מהרצון להקים מדינה יהודית בארץ האבות (ישראל) שבירתה תהיה "ציון" (ירושלים).

 

להורדה והדפסת סיכום קצר של נושא "התעוררות התנועה הציונית" – לחצו כאן

אודות Moshe-Test לבדיקת האתר