המעבר 'מכור ההיתוך' לחברה רב תרבותית כפי שבא לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל
מדיניות קליטת העלייה לישראל עברה שינויים משמעותיים במהלך 6 העשורים לקיום המדינה –
מתפיסת 'כור ההיתוך' לגישת הרב תרבותיות.
בנית "התרבות" במובן של מכלול מאורגן של דפוסי חיים משותפים שהחלה עם העליה הראשונה היתה תנאי הכרחי שבלעדיו לא היתה קמה שום תשתית לקיום חברה המסוגלת לבנות ולקיים פעילות פוליטית וכלכלית של מדינה. בלי התרבות החדשה שנוצרה לא היתה מתפתחת עליה בעלת אופי מדורני חילוני לא"י ולא היתה קמה בא"י ישות בעלת אופי של אומה כך גובשה לכידות הכרחית לפעולה משותפת ונוצרו ההסכמות הבסיסיות אפילו של שפה,הדרושות להקמת מדינה.ישות חדשה זאת "הישוב העברי" היתה מבוססת בראש ובראשונה ברצון לשנות את התרבות,ואת סדרי החיים של ארצות המוצא ולבנות להם חלופות.
הביטוי 'כור היתוך' – מתייחס למדיניות ממשלת ישראל בשנותיה הראשונות של המדינה, ולפיה העולים מתפוצות ישראל השונות יתאימו עצמם לחברה הישראלית שמתחדשת במדינה הצעירה והסמל המייצג הוא דמות ה"צבר".
"הצבר"- המבטא בתרבותו, בעיסוקיו ובהופעתו החיצונית [ישראלי חזק, שזוף, חלוץ, גיבור] את המהפכה הציונית, שעמדה בניגוד לכל מה שהזכיר וסימל את היהודי בגולה. הכוונה הייתה לסלק את הפגמים מהגלות ולהניח יסודות לחברה יהודית חדשה ובריאה שתקום בארץ. נעשה רבות לטיפוח הזהות הלאומית, אפילו שינו את שמות העולים- עיברתו להם את השם! השיח בתרבות הישראלית הדגיש את מוטיב דמות הצבר, הודגשה גבורת הלוחמים והגשמת קיבוץ הגלויות במדינת ישראל.
שלילת הגלות-זוהי גישה שראשיתה בעליה השניה השוללת את הגלות על כל משמעויותיה הגיאוגרפיות,כלכליות חברתיות,תרבותיות ודתיות ומעמידה במקומה גישה השואפת ליצור בא"י חברה חדשה ואדם יהודי חדש.זוהי בעצם עיקרה של המהפכה הציונית השואפת לבטל את הישן וליצור משהו חדש.
זה הדגם האידיאולוגי עמו חי דור המייסדים.לזה נוספו אילוצים של חברה מתאוששת ממלחמה ונתונה כל הזמן לאיומים בטחוניים,חברה קטנה שקלטה מספר עצום של עולים מארצות שונות בעלי תרבות שונה תוך שהיא מתמודדת בעיצוב זהותה שלה.כדי להתמודד בכל באתגרים שעמדו בפניהם היא היתה זקוקה ללכידות ואחדות.לכן התפיסה של כור ההיתוך התאימה לצרכים של המדינה בהתהוות המחפשת את זהותה.
עלית מדרגה-למושג עליה יש משמעות גדולה בעברית,משמעות גיאוגרפית של מעבר לא"י משמעות רוחנית של התרוממות הנפש, רוחניות הלקוחה עוד מעולם החסידות .רק בא"י יכול היה להיות יהודי אדם שלם. היה שימוש רב בשיח החלוצי, “עלייה לארץ” וכו’. בעיקר בקרב תנועות הנוער- “עלה נעלה” וכו’…
העלייה לארץ כסמל של עזיבת הגלות הנחותה והגעה לארץ ישראל הקדושה.
אל מול זה כמובן הביטוי “ירידה”, הבושה הגדולה של מי שעוזב את ההתיישבות החקלאית, או חלילה את הארץ.ירידה מסמלת גם כשל רוחני מוסרי "נפולת של נמושות" (י.רבין)
המטרה הייתה התאמת העולים החדשים, מכל הארצות, למודל היהודי החדש- רק כך צריך להיות, להיראות ולהתנהג.
זו לא היתה גישה מתנשאת ולא מבינה את תרבותו של העולה. זה לא היה ניסיון להנציח את עליונות האליטות האשכנזיות.נעשו טעויות והן נעשו בתום לב מתוך אמונה שכך ראוי.
רגשות הקיפוח והמרירות שנוצרו באותה תקופה וחלקן קיים עד היום.
רב תרבותיות=מציאות של ריבוי תרבויות שמעמעותו הנורמטיבית היא אידיאולוגיה התומכת בהכרת קיומן של תרבויות שונות בחברה אחת
תפיסת "הרב תרבותיות" שונה בתכלית. יש כאן ויתור על חלום יצירת חברה חדשה ואחידה, מתוך הכרה שחברת מהגרים בנויה מפאזל תרבויות. בגישת הרב תרבותיות, הקבוצות השונות שומרות על זהותן, על האתניות, המנהגים, האמונות, והשפה שלהן אך יחד עם זאת מאוחדות בנאמנותן הלאומית.
התפיסה הרב תרבותית היא פלורליסטית ורואה במפגש של התרבויות השונות אמצעי לדיאלוג בין שווים המעשיר את החברה ומחנך אותה לסובלנות הדדית.
ההבדל המשמעותי: במדיניות ה"כור היתוך"- התרבות מעמידה במרכז את האומה הנבנית ואת הערכים הלאומיים
במדיניות ה"רב תרבותיות"- התרבות מעמידה במרכז את הפרט שעלה לארץ ומבטאת פלורליזם תרבותי [ריבוי וגוונים]
הגורמים למעבר לחברה רב תרבותית:
1.תהליך כלל עולמי- האקלים התרבותי בישראל הוא תוצר של שינויים באקלים התרבותי העולמי.ב-40 השנים האחרונות של המאה ה-20 החל תהליך של מעבר לחברה רב תרבותית.ראשיתו באמריקה ואח"כ התפשט בעיקר בעולם המערבי.מאפייניו הם גישה פוסט מודרנית,שקיעת האידיאולוגיות ויחסיות הערכים המקובלים.זה מתחיל במרד הסטודנטים בשנות ה-60 גלי המחאה שממשיכים גם בגלל מלחמת ייטנאם.כל זה מתבטא באמצעי התקשורת,באמנות,ספרות,מוסיקה וכו'
גישה זו מעמידה את היחיד וצרכיו במרכז במקום הקולקטיב והחברה המגוייסת הנאבקת על קיומה.האינדיבידואליזם מחליף את הקולקטיביזם והחיים הטובים באים במקום ההקרבה למען הכלל.
2.בישראל
מלחמת יום הכיפורים-יצרה משבר אימון בישראל בין העם והממסד הישן והאליטות הותיקות שתפיסת כור ההיתוך היתה חלק נהשקפת עולמם.
התערערות הבסיס הערכי-כתוצאה מכך החל תהליך של ביקורת של רק על המימסד אלא גם של ערכיו.נחשפו לציבור שקרים מוסכמים של הציונות ונופצו מיתוסים היסטוריים שפרמה את המסך הערכי והמיתולוגי של ציונות האבות המייסדים.זה בא לידי ביטוי בתנועות המחאה.
תנועות המחאה-הפוליטית נגד השלטון ואחר כך החברתית של הפנתרים השחורים,שהעלתה על פני השטח את תחושת הקיפוח של יוצאי ארצות האיסלם ואת המודעות לתרבותם
המהפך הפוליטי של 1977 שהביא לעלית הליכוד לשלטון שיצג השפה ליברלית ונתמך ע"י ישראל הלא מימסדית.מהפך זה הביא גם לעלית אליטות חדשות עם תובנות חדשות
הקפיטליזם-המהפך הפוליטי היה גם מהפך אידיאולוגי במקום ציונות סוציאליסטית בא משטר ליברלי שטפח את הקפיטליזם והחומרנות.במקום החברה הסוציאליסטית,שויונית החלה לצמוח חברת שפע פלורליסטית שבמרכזה האזרח כצרכן.ניתנה לגיטמציה למימוש עצמי,לתחרות ולרווח תהליך שהביא לשחיקת התרבות הציונית הקודמת.הקפיטליזם שבר את הסגירות של החברה הישראלית ופתח אותה לעולם הרחב והשפעותיו בתחומים שונים ובכך יצר פלורליזם תרבותי בישראל.
דמוקרטיזציה-עצם החלפת השלטון במהפך הפוליטי היה האות לתהליך של דמוקרטיזציה בחברה הישראלית.כי בנוסף למפלגה השתנתה השקפת העולם,החלה עלית אליטות חדשות וצמצום משקלם של האליטות הישנות והמימסד הישן.במקום מדיניות אחידה של ,כור היתוך",שפירושה היתה התכת התרבויות של העולים לתבנית אחת-צברית נוצר פולחן של זכויות הפרט והמיעוט והרב תרבותיות. במרכזו של הפלורליזם השאיפה למימוש עצמי במסגרות יותר אותנטיות ומשמעותיות לפרט.
מגוון אמצעי התקשורת וזמינותם – תופעה המאפשרת לעולה לשמור על קשריו התרבותיים עם ארץ מוצאו.
הבנה שזה תהליך מציאותי- ההכרה שגם בלי הניסיון להאיץ את קליטת העולים, בתוך 3-2 דורות ממילא משתלבים הצעירים בחברה הכללית, מעשירים אותה בתרבותם ורואים עצמם חלק בלתי נפרד ממנה.
המעבר מתפיסת "כור ההיתוך" לגישת הרב תרבותיות מבטא סובלנות לקיומן של מספר תרבויות במדינת ישראל, תוך הכרה שמה שמאחד בין הקבוצות השונות –
ההסכמה על קיומו של משטר דמוקרטי במדינה 2. ההכרה במוסדות השלטון שלה הממשלה, 3. שירות בצה"ל, 4. הכנסת 5. מערכת בתי המשפט.
ביטויים של הרב תרבותיות בישראל
בתרבות –השינוי הדמוגרפי של החברה הישראלית שחל בשלושים השנים האחרונות כתוצאה מהעליות הרוסית והאתיופית ומעלית משקלה של האוכלוסיה המזרחית.יצר קהל צרכנים לתרבות אחרת.בשנים הראשונות לקום המדינה היו מרכיבים לאומים, את דמות הצבר,שירה שהדגישה הווי משותף ,ספרות עברית פטריוטית. ב30 השנים האחרונות התפתחה תרבות עשירה ומגוונת קמו להקות אתניות יוצרים שמייצגים תרבויות שונות ,תאטרון גשר תערוכות אומנות אתיופיות, תאטרון מרוקני, קמו להקות שנוסדו בערי הפיתוח הפריפריות כמו "טיפקס, ו,אתניקס" ששילובו מוסיקה מזרחית עם מערבית והשתמשו בכלים מערביים.השינוי בקהל הצרכנים הביא גם לעלית זמרים כמו חיים משה אייל גולן,שרית חדד וכו'כמו כן חל שינוי בתכנים האומנותיים מהאדרת דמות הצבר והתמקדות בעצמאות היהודית המתחדשת ,מעבר אל עיסוק בפרט ועולמו וכן בקורת על מוסדות השלטון והחברה הישראלית
תקשורת– מעבר מתקשורת אחידה ממלכתית ומגויסת לעיתונות מבקרת וחוקרת.התקשורת,הבנויה על רייטינג,משרתת את קהל הצרכנים באמצעות תוכניות פופולריות (כמו תוכניות ריאליטי) תמונות ,פרסומות, עיתונים בשפות השונות ,ערוצי טלויזיה, שפונים למגוון של קהל ערוצים עדתים ערוצים לדתיים לעולים וכו'.
אופן הקליטה –מכיר בשונות הכרה בשונותו של העולה ובמטען התרבותי שהוא מביא איתו: היעלמות הדרישה לשינוי שמות; עידוד נשים אתיופיות להתפרנס מיצירות אמנות פרי תרבותן.
בחינוך – עבודות שורשים; ערבי עדות ; ציון מועדים ומנהגים של קהילות שונות [חופש במימונה]; תכניות לימוד.
אמנות ותקשורת– ערוצי טלוויזיה ועיתונים בשפות שונות תיאטרון 'גשר', תערוכות אמנות אתיופיות; תיאטרון בשפה המרוקנית. בה בעת התרחש גם שינוי בתכנים האמנותיים – פעם היה העצמה של דמות הצבר בסרטים ובתיאטרון ובהיסטוריה של המדינה.("גבעה 24 אינה עונה","הוא הלך בשדות") הסרטים של אפרים קישון כמו "סאלח שבתי, "השוטר אזולאי" הציגו את המפגש של התרבות הקולטת והנקלטת. בהדרגה מסתחן המעבר לעיסוק באדם הפרטי ועולמו [סיפורי עולים שונים, סרטי בורקס] ואפילו ביקורת על מוסדות השלטון והחברה הישראלית שהולכת וגוברת באמנות ובתקשורת.
הביקורת כלפי הגישה הרב-תרבותית- פגיעה בסולידאריות ובאחדות : יש הרואים בגישת הרב תרבותיות טעות הפוגעת במרקם החברתי ולאומי של המדינה. פוגעת בתחושת הסולידאריות חברתית ומאריכה את משך ההשתלבות של העולים ואפילו תורמת ליצירת ריחוק בין העולים לוותיקים. כאשר עולה מרוסיה או מאתיופיה עושה עיסוקיו בשפתו- זה מרחיק !
הטענה היא שישראל עדיין בסכנה קיומית והרב תרבותיות המבוססת על הרב עדתיות ועל אינדיבידואליזם מסכנת את חוסנה של החברה הישראלית.
