חוברת סיכומים ותרגול – לאומיות וציונות על פי התוכנית החדשה החל מקיץ תשע”ו

(בסוף העמוד מופיעים שני קישורים להורדת שני סיכומים של הפרק כקובץ PDF)

 תוכן עניינים

נושא
מבנה הבחינה בהיסטוריה על פי התוכנית החדשה
תוכנית הלימודים החדשה לפרק ב’ – לאומיות וציונות
לאומיות בעמים
התנועה הלאומית היוונית והגרמנית
התנועה הלאומית האיטלקית
התנועה הציונית
הפעילות המדינית של הרצל
דפוסי פעילות ציונית בארץ ישראל
דפוסי פעילות ציונית בגולה
מלחמת העולם הראשונה והישוב היהודי
הצהרת בלפור
נקודות דמיון ושוני בין התנועה הלאומית היהודית לבין תנועות לאומיות אחרות
מבנה הבחינה בהיסטוריה לפי התוכנית החדשה
משך הבחינה: שעתיים וחצי
פרקי הבחינה:
  • פרק א’: תקופת בית שני או ערים וקהילות בימי הביניים (לבחירת הנבחן): 20 נקודות
 3 שאלות, מהן יש לענות על אחת, השאלה הראשונה תכלול קטע מקור
  • פרק ב’: לאומיות וציונות: 30 נקודות
4 שאלות, מהן יש לענות על שתיים. השאלה הראשונה תכלול קטע מקור
  • פרק ג’: המאבק על הקמת מדינת ישראל : 25 נקודות
3 שאלות, מהן יש לענות על אחת, השאלה הראשונה תכלול קטע מקור
  • פרק ד’: סוגיות נבחרות מתולדות מדינת ישראל
3 שאלות, מהן יש לענות על אחת, השאלה הראשונה תכלול קטע מקור: 25 נקודות
סה”כ יהיה על הנבחנים לענות על 5 שאלות, מ-4 פרקים, 2
 מתוכן חייבות להיות 2 שאלות עם קטעי מקור – אחת מתוך פרקים א’ או ב’, ואחת מתוך פרקים  ג’ או ד’
 תלמידים שאושרה להם בחינה מותאמת:
  • פרק א’: תקופת בית שני או ערים וקהילות בימי הביניים (לבחירת הנבחן) – 30  נקודות
 3 שאלות מהן יש לענות על אחת
  • פרק ב’: לאומיות וציונות: 40 נקודות
4 שאלות, מהן יש לענות על שתיים
  • פרק ג’: המאבק על הקמת מדינת ישראל – 30 נקודות
3 שאלות מהן יש לענות על אחת   או
  • פרק ד’: סוגיות נבחרות מתולדות מדינת ישראל
3 שאלות מהן יש לענות על אחת – 30 נקודות
סה”כ יהיה על הנבחנים ‘המותאמים’ לענות על 4 שאלות, 1 מפרק א’, 2 מפרק ב’ ואחת מפרק ג’ או פרק ד’. 
אין חובת מענה על שאלת קטע מקור
הבחינה בנושאי ה-30% :
המדובר בטופס נפרד עליו ייבחנו התלמידים שאינם רשאים/יכולים לקבל ציון בית ספרי על נושאי מלחמת העולם השנייה, האנטישמיות, הטוטליטריות והשואה
משך הבחינה: שעה וחצי
פרקי הבחינה:
פרק א’: עד יוני 1941 
3 שאלות, אחת מהן תכלול קטע מקור. יש לענות על שאלה אחת (50 נקודות)
פרק ב’: ממבצע ברברוסה ועד סיום המלחמה
3 שאלות, אחת מהן תכלול קטע מקור. יש לענות ל שאלה אחת (50 נקודות)
סה”כ יהיה על הנבחנים לענות על 2 שאלות,
אחת מתוכן עם קטע מקור
תלמיד שאושרה לו בחינה מותאמת אינו חייב לענות על שאלות קטע מקור

תוכנית הלימודים החדשה בהיסטוריה החל מקיץ תשע”ו בנושא לאומיות וציונות
 הלאומיות בישראל ובעמים, ראשית הדרך עד 1920
  • הלאומיות המודרנית באירופה במאה ה-19 
א-1. מבוא להוראת נושא הלאומיות המודרנית באירופה במאה ה- 19
א-2. הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה-19
א-3. המאפיינים ודפוסי הפעילות של התנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה-19 
א-4. תנועה לאומית מדגימה באחת הארצות 
בפרק זה אין הכוונה לתנועה הציונית. נושא זה ילמד לפי הפירוט בפרקים הבאים ביחידת הלימוד.
סעיף א-1
מבוא להוראת נושא הלאומיות המודרנית באירופה במאה ה-19 
  1. מה קושר ומלכד את בני אותו לאום? (שפה, מנהגים ומסורות, עבר משותף, מוצא משותף, סמלים, זיקה למולדת, השאיפה של בני הלאום לחיות במדינה עצמאית משלהם).
  2. מה היו השינויים שיצרה הלאומיות המודרנית באירופה במאה ה-19?
  • חיזוק מסגרות השתייכות ויצירת מוקדי זהות חדשים לבני האדם.
  • התגבשותן של מסגרות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות (התנועות הלאומיות) שטיפחו וחיזקו את סימני הלאומיות ונאבקו ליצירת מסגרת מדינית עצמאית לבני אותו לאום.
  • שינויים במפה המדינית של אירופה. (השוואה בין מפת אירופה בשנת 1815 למפה בשנת 1920).
 סעיף א-2
הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה-19
השפעת עקרונות תנועת ההשכלה – העקרונות המרכזיים של תנועת ההשכלה היוו את הבסיס שעליו נשענו השינויים (שינויים במקור הידע, שימוש ביקורתי בידע, ההכרה שכל בני האדם שווים בזכויות היסוד לחיים, לחירות ולקניין, ההכרה בעיקרון ריבונות העם והאמונה ב”קידמה”).
  1. השפעת תופעת החילון, שהלכה והתרחבה, על בני האדם (הבהרת מושג החילון- שבירת הבלעדיות של הדת ומוסדותיה בחיי הפרט והחברה ולא בהכרח נטישה של האמונה).
  2. השפעת התנועה הרומנטית על התפתחות התנועות הלאומיות במאה ה-19 (חשיבות הרגש והדמיון, שיבה אל העבר והעצמתו, חיפוש אחר סימנים ייחודיים של קבוצות בני אדם, כינוס והעצמה של התרבות העממית: אגדות עם ופולקלור).
  3. השפעת אירועים פוליטיים בשלהי המאה ה-18 וראשית המאה ה-19 על התפתחותן של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19 (הדי המהפכה האמריקאית, הדי המהפכה הצרפתית ותקופת שלטונו של נפוליאון).
  4. השפעת תהליכי התיעוש והעיור על אנשים שנדחקו לעולם חדש ומנוכר. (במה הלאומיות היוותה מענה למציאות החדשה שנוצרה?)
  5. השפעתן של  תמורות בתחבורה, בתקשורת, בחינוך ובתרבות על אורח החיים והחשיבה של בני האדם. במה תמורות אלו סייעו להפצת הלאומיות.
 אין להתעכב על דרך התהוותו של כל אחד מהגורמים.
יש להתמקד בהסבר תרומתו של כל אחד מהגורמים לגיבוש תופעת הלאומיות ולצמיחתן של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19
 סעיף א-3
המאפיינים ודפוסי הפעילות של התנועות הלאומיות שהתגבשו במאה ה-19 באירופה (5 שיעורים)
  1. המאפיינים של מנהיגי התנועות הלאומיות ותומכיהם באירופה במאה ה-19. (המעמד החברתי אליו השתייכו המנהיגים, מקור סמכות המנהיג ואמונה ביכולת לשנות את הסדר החברתי- פוליטי הקיים).
  2. תחומי הפעולה של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19. (טיפוח תודעה לאומית ופעילות פוליטית להקמת מדינה לאומית).
  3. שלבי ההתפתחות של הפעילות הלאומית באירופה במאה ה-19. (פעילות של אנשי רוח לגיבוש זהות לאומית, פעילות תרבותית וארגונית להפצת הלאומיות, פעילות פוליטית למען הגשמת זכויות לאומיות, לדוגמא- מהפכות “אביב העמים”, פעילות דיפלומטית וצבאית להקמת מדינות לאומיות).[1]
  4. הגורמים המסייעים והגורמים המעכבים למימוש יעדי התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19. (אופי השלטון, היקף המודרניזציה בתחומים שונים, כוחה של הכנסייה, מידת הפיצול החברתי, המדיני והתרבותי).
 נספח לסעיף א-3
שלבי התפתחות הפעילות הלאומית באירופה במאה ה-19[2]
שלב א’- שלב ההיערכות
שלב בו כמה מאות בודדות של אנשים, בדרך כלל משכילים בני המעמד הבינוני, מתחילים לגבש את המסגרת הלאומית ומניחים את היסודות לתרבות הלאומית.
הפעילות הלאומית בשלב זה מתמקדת ביצירת אוסף קנוני של דימויים עצמיים על אודות העבר, ההווה והעתיד של בני הלאום.
במסגרת יצירת התרבות הלאומית מתגבשת השפה הלאומית התקנית, ישנו איסוף שיטתי ועיבוד של שירים, אגדות עממיות ומוסיקה מסורתית. בשלב זה בד”כ נכתב גם מחקר שיטתי ראשוני של העבר והמורשת של בני הקבוצה הלאומית.
 שלב ב’- שלב ההרחבה
שלב זה מאופיין בהרחבת מעגל השותפים בתנועה הלאומית וחיזוק הקשרים המלכדים ומקשרים בין האנשים המרגישים שייכים לאותו הלאום.
בשלב הזה התבססה רשת של אגודות לאומיות המגייסות כספים, מייסדות בתי ספר, מארגנות טקסים לאומיים, מקימות אתרי תרבות ומורשת לאומיים ומוציאות לאור עיתונות לאומית.
בשלב זה מופיעים אמנם ניצנים של פעילות פוליטית מאורגנת למען השגת הזכויות הלאומיות, אך הדגש המרכזי בפעילותה של התנועה הלאומית הוא בתחומי התרבות והחברה. פעילות שמטרתה לעודד ולטפח את הזהות הלאומית ואת ההשתייכות הוולונטרית לארגונים לאומיים שהיוו מסגרת חברתית המקשרת בין בני אדם ומעודדת אותם לפעול למען המטרה הלאומית.
שלב ג’- שלב המאבק
  1. שלב המאבק העממי
בשלב זה הרעיון הלאומי קנה אחיזה באזורים שונים ובשכבות אוכלוסייה רחבות ומגוונות.
שלב זה מאופיין בגיוס ההמונים למאבק למען השגת זכויות לאומיות. התנועות הלאומיות יוצאות אל הרחובות ובאמצעות הפגנות או בריקדות, מנסות לקדם את מטרתן הפוליטית. הביטוי המובהק לשלב זה הוא מהפכות 1848- “אביב העמים”.
המאבק הלאומי מתנהל גם נגד שליטים מקומיים ו/או זרים המתנגדים לשינוי הלאומי ומנסים לשמר את הסדר הפוליטי והמדיני הישן. 
זה גם השלב בו מתגבשים הכיוונים הפוליטיים בתוך התנועה הלאומית סביב שאלת האופי החברתי והפוליטי של החברה הלאומית.
  1. שלב המאבק המדיני – דיפלומטי והצבאי
בשלב זה הכוחות הקובעים את אופי המאבק הלאומי ואת תוצאותיו הם כוחות בעלי יכולות מדיניות וצבאיות והמאבק הלאומי עושה שימוש בבריתות מדיניות ובמלחמות במטרה לסלק שליטים זרים ולכבוש טריטוריות שהוגדרו חלק מהמולדת הלאומיות.
  • המעבר משלב מאבק אחד לשלב המאבק השני איננו אוטומטי ואינו חד כיווני. התפתחותה של תנועה לאומית יכולה להיעצר לפני השלב הראשון או השלב השני ואף לסגת חזרה לאחר תקופה קצרה.
שלב ד’- לאחר הקמת המדינה הלאומית הריבונית
הפצת והרחבת התודעה הלאומית נמשכת ואף מתגברת לאחר הקמתה של המדינה הלאומית הריבונית. המדינה הלאומית שוקדת על חיזוק הקשר בין היחיד לאומה ולמדינה. המדינה הלאומית מפעילה מנגנונים המחייבים יחידים להוכיח הזדהות עם הלאום ונאמנות למוסדות המדינה הלאומית. זאת בניגוד לשלבים הקודמים, לפני הקמת המדינה הלאומית, בהם הפעילות הלאומית וההזדהות עם המטרות והערכים הלאומיים נעשו על בסיס וולונטרי.
המדינה מפעילה אמצעים משפטיים, כלכליים, חינוכיים ותרבותיים כדי לחזק את הזהות והלכידות הלאומית ולפעול נגד גורמים הנחשבים עוינים ומסוכנים לזהות הלאומית של החברה והמדינה.
 סעיף א-4
תנועה לאומית מדגימה באחת מהארצות: אטליה, גרמניה, יוון, פולין
המצב המדיני, חברתי-כלכלי בארץ שנבחרה לפני תחילת המאבק הלאומי, הגבולות בהם חיו בני הלאום, מי שלט במדינה.
  1. מטרת המאבק והכוחות הפעילים שהניעו את המאבק הלאומי בארץ שנבחרה,
  2. השלבים העיקריים במאבק של התנועה הלאומית בארץ שנבחרה.
  3. דרכי הפעולה שננקטו בשלבי המאבק השונים בארץ שנבחרה.
  4. הגורמים שסייעו והגורמים שעיכבו את המאבק הלאומי בארץ שנבחרה, והסבר כיצד סייעו או עיכבו.
  5. תוצאות המאבק הלאומי בארץ שנבחרה עד שלהי המאה ה-19.
  6. קווי הדמיון והשוני בין המאבק הלאומי בארץ שנבחרה לבין דפוסי הפעולה ושלבי המאבק של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19 
  • התנועה הלאומית היהודית המודרנית – הציונות ומאפייניה העיקריים (7 שיעורים)
 סעיף ב-1
הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית (3 שיעורים)
  • ראשית הטלת הספקות בפתרון האמנציפציה לאור גילויי האנטישמיות במערב ומרכז אירופה.
  • החשש מאובדן הזהות היהודית בד בבד עם תהליכי החילון וההשתלבות בחברת הרוב.
  • גילויי האיבה כלפי היהודים מצד השלטון והחברה במזרח אירופה.
  • השפעת רעיונות הלאומיות והפעילות של התנועות הלאומיות במאה ה-19 באירופה על היהודים. (“וכי נופלים אנחנו מהם”? לצד דחיית היהודים מקבוצת ההשתייכות הלאומית).
 כאשר הבשילו התנאים השונים לצמיחתה של התנועה הציונית, היא הסתייעה רבות בכמיהה ארוכת השנים של המוני בית ישראל לציון, אך אין לראות בכמיהה זאת סיבה להתעוררות הלאומיות היהודית המודרנית.
  סעיף ב-2
פועלו של בנימין זאב הרצל לבניית התנועה הציונית ולארגונה (4 שעות)
  • תחנות בחייו של הרצל.
  • בעיית היהודים והפתרון המוצע לה בספרו של הרצל “מדינת היהודים”.
  • הקונגרס הציוני הראשון ותכנית באזל.
  • הקמת המסגרות הארגוניות למימוש מטרות התנועה.
  • ניסיונותיו של הרצל לקבל צ’רטר מהסולטן העות’מאני והשגת הסכמת המעצמות (גרמניה, הקיסרות הרוסית ובריטניה) למתן ערבויות לצ’רטר זה.
  • פולמוס אוגנדה.
 סעיף ג-2
פעולותיהם של הציונים בארץ ישראל עד מלחמת העולם הראשונה (6 שיעורים)
 
  • העלייה לארץ ישראל עד מלחמת העולם הראשונה: סיבות לעלייה, קשיי העולים).
  • הקמת צורת התיישבות חדשות (מושבה וקבוצה), הקמת העיר העברית – תל אביב, הכרת מפת ההתיישבות בארץ ישראל.
  • הקמת מסגרות חברתיות-פוליטיות. (ארגוני האיכרים במושבות, מפלגות הפועלים ומקומן בחיי חבריהן; אין הכוונה להשוואה בין מצעי המפלגות השונות).
  • הקמת מסגרות ביטחוניות. (השומר כארגון המשלב את רעיון “כיבוש העבודה” ברעיון “כיבוש השמירה” ומגלם את דימויי היהודי החדש).
  • הנחת התשתית לתרבות וחינוך עברי. (“מלחמת השפות”, עיתונות, פעילותו של אליעזר בן יהודה, הקמת הסתדרות המורים ומסגרות חינוכיות עבריות).
  • אישים וארגונים שסייעו לפעילות הציונית. (‘שיטת האפוטרופסות’ והביקורת עליה (העזרה שהגיש הברון רוטשילד למושבות), פעילותו של ד”ר ארתור רופין והמשרד הארץ ישראלי למען היישוב היהודי בא”י).
 התנועה הציונית והישוב היהודי בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה
עמדת מנהיגי התנועה הציונית כלפי הצדדים הלוחמים בזמן מלחמת העולם הראשונה- הצגת העמדות (ניטראליות, תמיכה במדינות המרכז, תמיכה בבריטניה) והשיקולים לכל אחת מן העמדות.
  1. מדיניות השלטון העות’מאני (ג’מל פחה) כלפי היישוב היהודי בא”י בזמן מלחמת העולם
     הראשונה: גורמים, יעדים ודרכי פעולה.
  • מה הניע את המדיניות העות’מאנית? (יחס עוין לעולים הציונים שהגיעו ממדינות שהשתייכו ל’מדינות ההסכמה’; עוינות למיעוטים לאומיים).
  • יעדי השלטון העות’מני: פגיעה בפעילות התנועה הלאומית היהודית- ציונות; סיפוק צרכי המלחמה.
  • דרכי פעולה: הצגת הצעדים שנקט השלטון העות’מני כלפי הישוב היהודי. יש להתייחס לכך שהיישוב היהודי התמודד עם קשיים שנבעו מעצם קיומה של המלחמה, לצד קשיים שנבעו מהמדיניות האנטי-ציונית של ג’מאל פחה.
  1. דרכי התמודדות של היישוב היהודי בא”י: ‘הוועד להקלת המשבר’, ארגון ניל”י
היישוב היהודי בא”י פעל למען שימור קיומו של המפעל הציוני על הישגיו- בתחומי התרבות, ההתיישבות, המסגרות הפוליטיות החברתיות והביטחוניות- שעמדו בסכנה.
  • ‘הוועד להקלת המשבר’- מטרות (שימור הישגי היישוב), דרכי פעולה.
  • ניל”י- מטרות (שינוי המציאות על ידי סיוע לבריטים בכיבוש הארץ, מתוך רצון לזכות בתמיכה בריטית לאחר המלחמה), דרכי פעולה, הסיבות להתנגדות לפעולותיו בקרב בישוב היהודי.
  1. הצהרת בלפור: תוכנה, הקשיים הנובעים מנוסח ההצהרה, האינטרסים של בריטניה במתן ההצהרה, כיצד קיבלו אותה הציונים, היהודים המשתלבים והערבים.
השוואה בין התנועה הציונית בראשית דרכה לבין תנועות לאומיות של עמים אחרים באירופה במאה ה-19
  • במה דומה התנועה הציונית לתנועות לאומיות אחרות באירופה במאה ה-19. (הגורמים לצמיחתן, יעדים, טיפוסי המנהיגים, דפוסי פעילות).
  • במה שונה התנועה הציונית מתנועות לאומיות אחרות:
  1. התנועה הציונית יכלה להישען על תפיסתם של היהודים את עצמם כעם ועל הכמיהה לציון ולהעניק להם משמעות לאומית מודרנית.
  2. האתגרים הייחודיים שעמדו בפני התנועה הציונית (הריחוק הגיאוגרפי, הפיצול הקהילתי, הלשוני והתרבותי, התלות בשליט החוקי על ארץ-ישראל ובהסכמת השלטונות המקומיים בארצות השונות לפעילות הציונית).
  3. ריבוי המתנגדים לתנועה הציונית בתוך החברה היהודית והגיוון במניעיהם. (אורתודוכסים, יהודים משתלבים, תומכי הבונד ויהודים סוציאליסטים חברי התנועות המהפכניות).

  התחלת סיכום פרק ב’ – הלאומיות בעמים במאה ה-19

מאפייני הלאומיות המודרנית כתופעה חברתית, תרבותית ופוליטית
לאום=עם, אומה.                                                                                                                              
לאומיות =תחושת שייכות (רגש לאומי) של אדם לקבוצת אנשים (לאום) בעלי מאפיינים משותפים כגון: מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, דת, גורל משותף, אידיאולוגיה, ערכים- השואפים {שאיפה לאומית, להגדרה עצמית} לקיים מדינה עצמאית משלהם בטריטוריה מסויימת, ופועלים באמצעות תנועה לאומית להגשמת שאיפה זו.
מרכיביה המרכזיים של הלאומיות הם הלשון,התרבות וההיסטוריה:
  • הלשון: הלשון משמשת ככלי מלכד של הקבוצה הלאומית. בעזרת הלשון ניתן להנחיל את האידיאולוגיה,תרבות ומסורת.
  • תרבות: מרכיב מרכזי המאחד את חברי הלאום. מורכב מתרבות משותפת,מנהגים,ספרות,מסורת ודת. לעתים משמשת הדת חלק מהגדרת הזהות הלאומית. ( דוגמא הקשר בין הדת היהודית לזהות הלאומית שלה או הקשר בין הקתוליות לזהות הלאומית של הפולנים ).
  • היסטוריה: היסטוריה משותפת ומוצא משותף של היחידים המרכיבים קבוצה אתנית (עם). 
 
מאפייני/ מרכיבי הלאומיות:                                                                                                            
 1.תודעה לאומית– מודעות, תחושה וקשר של שייכות לקבוצה לאומית והזדהות איתה, על ידי טיפוח ערכים לאומיים כגון: שפה, זיכרון משותף, תרבות, סמלים וכו’.
 2.קשר לטריטוריה– הקשר של הקבוצה הלאומית למולדת ההיסטוריות וחיזוק הגאווה ותחושת השייכות אליה.  הזהות בין הלאום לבין המדינה יוצרת את מדינת הלאום (מדינה ריבונית של לאום שרובו חי בגבולותיה, ומהווה את הרוב בתוכה).                                                                            
3.שפה משותפת– משמשת אמצעי לליכוד הקבוצה הלאומית ולהנחלת התרבות והמסורת. מעניקה זהות ייחודית לכל עם.
דפוסים עיקריים של תופעת הלאומיות:
א.לאומיות אתנית– שייכות לקבוצה לאומית המתבססת על מרכיבים משותפים שאינם פרי בחירה כגון: מוצא, היסטוריה, שפה, תרבות, דת וכו’.                                                                                  
ב.לאומיות פוליטית (אזרחית)- שייכות לקבוצה לאומית המתבססת על מרכיבים משותפים שהם פרי בחירה. ההצטרפות ללאום הפוליטי היא מרצון, מבחירה ומתוך אמונה באידיאולוגיה ובערכים המשותפים כגון: דמוקרטיה.
מאפייני התנועות הלאומיות:                                                                                                    
1.מטרת על– מטרתן העיקרית של התנועות הלאומיות באירופה של המאה ה-19 הייתה להשיג עצמאות מדינית בטריטוריה בה יושבים בני הלאום (מולדת), ולהקים בה מדינת לאום.   היו מקרים כמו בגרמניה ובאיטליה שנוספה המטרה של איחוד לאומי ומדיני תחת הנהגה אחת.        
2.הנהגת משכילים– בראש כל התנועות הלאומיות עמדו משכילים שהושפעו מרעיונות ההשכלה ומהמהפכה הצרפתית (1789), מנהיגים כריזמטיים שהשפיעו על ההמונים.                                       
3.הדרכים להשגת היעדים הלאומיים–  מנהיגי התנועות הלאומיות השתמשו בדרכים שונות להגשמת המטרה הלאומית (עצמאות מדינית): הסכמים מדיניים, עזרה מבעלות ברית, מלחמה נגד כוחות חיצוניים, ולעיתים מאבק נגד כוחות פנימיים שמרניים שהתנגדו לשינוי, (אצולה, מלוכה, כנסיה).
הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19:
1.השפעת הרעיונות של תנועת ההשכלה–                                                                                     
ההשכלה העמידה את תבונתו וחירותו של האדם במרכז, והדגישה שכל בני האדם נולדו שווים ובעלי זכויות טבעיות שאינן תלויות בשלטון. כל אדם חופשי ועצמאי להחליט על גורלו ואמונותיו.  המשכילים דרשו מהאדם לא להיכנע לסמכות השליט ולממסד הדתי, אלא לפעול בכל עניין על פי השכל וההיגיון.                                                                                                                                   המשכילים הטילו ביקורת על המשטר החברתי והפוליטי הקיים באירופה של המאה ה-19, והציעו דרכים לתיקונו כגון: הפרדת רשויות, הדגשת ריבונות העם (הוא מחליט מי ישלוט), צמצום סמכות הכנסייה ומהלכים (חילון).         
על פי התפיסה הליברלית של המשכילים, כל עם זכאי לחרות פוליטית ולמימוש זכות ההגדרה העצמית (מדינה), לשאוף לחברה צודקת ולמדינה שתבטא את אחדות האומה ורצונה.  הקריאה לצמצום סמכות הכנסייה הביאה להחלשת השפעתה של הדת. במקומה באה הלאומיות כאידיאולוגיה חילונית.
תופעת החילון – במקביל לרעיונות ההשכלה התחזק גם תהליך החילון בקרב החברה 
האירופאית. בעקבות המהפכה הצרפתית בוטלה סמכות הכנסייה והוגבלו סמכויות המלכים,
שנחשבו עד אז לשליחי האל ומושלים ברצון האל. בני האדם הכירו בזכותם לבקר את הסמכות הפוליטית והדתית והמסגרת הדתית הלכה והתרופפה. הדת כבר לא הייתה יותר גורם מאחד
ואת החלל שנוצר מילאה אידיאולוגיה חדשה, אידיאולוגיה חילונית והיא : הלאומיות.               

2.רעיונות המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון–        
חרות, שוויון ואחווה- הפכו גורם לאחדות ולגיבוש הזהות הלאומית המשותפת של העם הצרפתי.  הוכרה זכותם של כל התושבים להיות אזרחים שווים, כבני הלאום הצרפתי ולהשתתף בהכרעות פוליטיות.                                                                                                                                                  פורסמה “הצהרת זכויות האדם והאזרח”.   נציגי העם נטלו את הריבונות מהמלך. העם = הריבון.                                                                      המהפכה שינתה את המשטר החברתי והפוליטי בצרפת, ונבנו מוסדות שלטון שנבחרו על ידי העם ושואבים את כוחם ממנו על פי עקרון הפרדת הרשויות.  המהפכה חיזקה את המגמה החילונית – צומצם כוחה של הכנסייה, הדת נדחקה, ריבונות העם החליפה את ריבונות האל.                                                                                                                       הלאומיות אימצה את רעיון החילוניות, בהתאם למטרתה להשתחרר מדפוסי המשטר הישן. רעיונות המהפכה הצרפתית הופצו באירופה על ידי כיבושי נפוליאון: שיחרר עמיד כבושים מעריצות והקים מדינות חדשות המבוססות על משטר מודרני ולאומיות אתנית.   יחד עם זאת, הכיבוש הצרפתי עורר בקרב העמים הכבושים התנגדות, רגשות לאומיים, ושאיפה לעצמאות מדינית.                                                                                                                                  
לסיכום: רעיונות המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון הביאו להתעוררות לאומית בקרב עמי אירופה: הבהירו כי לכל עם הזכות להגדרה עצמית (זכות למדינה משלו).
 3.השפעת תהליך המודרניזציה– 
א.שכלול הדפוס ופיתוח מסילות הברזל (רכבת) איפשרו הדפסת כרוזים בכמויות גדולות והפצתן בקרב מיליוני אנשים, גם במקומות מרוחקות. הכרוזים עוררו רגשות לאומיים, הזדהות ודירבון לפעילות למען המטרה הלאומית.                                                                                             
ב.התיעוש– המוני איכרים נדדו לערים בהן הפכו לפועלים של התעשייה המתפתחת. המעבר הגביר אצלם את תחושת הניכור והתסכול כי איבדו מסגרות ישנות (כפר), ולכן הלאומיות שימשה להם מסגרת השתייכות חדשה.                                                                                                                 
ג.החינוך להמונים– העלה משמעותית את אחוז יודעי קרוא וכתוב. כך יכלו אנשים להיחשף לרעיונות הכתובים של תנועת ההשכלה והלאומיות (בוטאו בעלונים, חיבורים, עיתונות, כרוזים), להיות יותר מעורבים ופעילים במאבק למען העצמאות.                                                                                       
ד.תקשורת המונים– המתפתחת (רדיו, עיתונות, קולנוע) השפיעה על דעת הקהל. סייעה לתנועות הלאומיות להפיץ ביתר קלות את רעיונותיהן ולגייס המונים לשרותיהן.

לפניך שלשות של מושגים וביטויים. כתבו מה מקשר בין שלושת המושגים / ביטויים המופיעים בכל שלישייה
מס.
שלישיית מושגים / ביטויים
הסבר הקשר
  1.  
תנועת ההשכלה – שכל – זכויות טבעיות
  1.  
תהליך החילון – ירידת ההשפעה של הכנסייה – לאומיות ותנועות לאומיות.
  1.  
המהפכה הצרפתית – החלפת המשטר המלוכני בשלטון העם – שילוב הלאומיות האתנית
  1.  
כיבושי נפוליון – הפצת רעיונות של המהפכה הצרפתית “חירות, שוויון ואחווה” – התנגדות העמים הכבושים
  1.  
תהליך התיעוש – תהליך העיור – חיי ניכור
  1.  
תהליך המודרניזציה – קבלת המידע – תקשור ותחבורה
  1.  
תהליך הדמוקרטיזציה – הרחבת זכות הבחירה – הרחבת מערכת החינוך
 

 
כיצד המהפכה הצרפתית השפיעה על התפתחות הלאומיות באירופה?
כיצד רעיונות ההשכלה החדשים מובילים לצמיחתן של התנועות הלאומיות?
 
תאר כיצד תרם תהליך החילון להתעוררות לאומיות באירופה?
 
כיבושי נפוליון הפיצו את סיסמת המהפכה הצרפתית: “חירות, שוויון ואחווה”. כיצד עוררה סיסמה זו את הרעיון הלאומי ברחבי אירופה?
 
כיצד הביאו תוצאות תהליכי התיעוש והעיור להעצמת תחושת הניכור וריכוז ההמונים בערים החדשות?
 
כיצד השינויים ההמצאות בתחום התחבורה והתקשורת תרמו לצמיחת הלאומיות?
 
מדוע תהליך הדמוקרטיזציה והתהוות חברת ההמונים יצרו צורך בהעמקת זהות משותפת לפרטים השונים בחברה?
 
 

 
 
המהפכה הצרפתית
התאריך שבו התחוללה המהפכה
השינוי היסודי בבסיס המהפכה
הערכים (רעיונות) שהביאה איתה המהפכה
ההצהרה שפורסמה כחלק מהמהפכה
 
מחסן תשובות:
–         כל התושבים שווים בזכויות ובחובות ללא הבדל מוצא, מעמד או רכוש. השלטון נועד לשרת את העם וכפוף לחוק.
–         27 ביוני 1789
–         הצהרת זכויות האדם והאזרח. חירות=חופש, שוויון ואחווה.
–         בעת המהפכה הצרפתית פוזרה אספת המעמדות והוקמה האספה הלאומית, שהייתה מוסד פוליטי משותף לכל המעמדות החברתיים בצרפת.

 
 
השלימו את הטבלה במקומות החסרים, ותגלו כיצד הרעיונות של תנועת ההשכלה והחילון השפיעו על התעוררות הלאומיות.
הרעיון
(הסבירו במילים שלכם כל רעיון)
האופן שבו השפיע הרעיון על התעוררות הלאומיות
הרציונליזם והתבונה
                                                                                                                                                                                                                                                                                                 
רעיון זה הוביל לחירות בכלל ולחירות המחשבה בפרט: בידי האדם קיימת הבחירה לפעול לקידום אושרו, להיות חופשי משלטון עריץ/ זר ולבחור את הקבוצה אליה הוא רוצה להשתייך. בנוסף, עקרון השוויון שהלך והתחזק הוביל למימוש רצון כל אדם באשר הוא.
תהליך החילון
מעבר מדגש על דת והאמונה שהכל קבוע בידי שמיים לדגש על התבונה ובחירת האדם.
                                                                                                                                                                            
המשטר במדינה והבטחת זכויות האזרח
                                                                                                                                                                            
רעיון זה הוביל לתפיסה כי האדם זכאי לאושר וכי השלטון נועד לשרת אותו . בחירת השלטון מתבצעת על ידי העם ומייצגת תפיסה כי העם הוא הריבון=הסמכות. 
עקרון ריבונות העם (רוסו)
                                                                                                                                                                             
עקרון זה העצים את כוחו של העם והשפיע על צמיחת הלאומיות.
 
 
 
 
 
 
 
 
 העתיקו את ההיגדים שבמחסן לתרשים, לפי רצף האירועים הנכון ותקבלו את התשובה לשאלה:
          כיצד השפיעו המודרניזציה ותהליך העיור על ההתעוררות הלאומית?
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 תרשים מסכם: הגורמים לצמיחת הלאומיות במאה ה-19
 השלימו את המילים החסרות בסיכום. ניתן להיעזר גם במחסן המילים, המופיע בתחתית הטבלה.
הגורמים שהביאו להתעוררות הלאומיות באירופה
הלאומיות היא           של קבוצה שיש לה                        לאומית ושאיפות פוליטיות. במילים אחרות, הלאומיות היא צירוף בין                                    לבין התביעה לממשו במסגרת מדינית-פוליטית. קבוצה לאומית היא קבוצה בעלת כמה                          משותפים: לשון, תרבות והיסטוריה.
מספר                      הביאו להתעוררות הלאומיות במאה ה-19.
אירועי                                                  נחשבים לגילוי הראשון של הלאומיות המודרנית באירופה. בזמן המהפכה, הוקמה                                            , שהייתה מוסד פוליטי משותף לכל ה                     החברתיים. עם הקמתה נולדה האומה הצרפתית המודרנית. בנוסף, פורסמה הצהרת                                       והאזרח שהדגישה כי המקור לכל
                              הוא בעם וכי כל האזרחים                         לפני החוק.
גורם נוסף שהשפיע על התעוררות הלאומיות באירופה מתייחס ל                                      ולתהליך החילון. לפי רעיונות ההשכלה,                           נמצאת בכל אדם מיום היוולדו. עליו לשפוט כל עניין על פי התבונה ולא להיכנע לסמכות פוליטית או דתית זו או אחרת. על האדם לשאוף לאושר. רעיונות אלה חיזקו את                                               , שתרם להיחלשות המסגרת הדתית. את מקומה של                                   תפסה הלאומיות- שהיא אידיאולוגיה                    . לכך יש להוסיף את הרעיון של                                              , שהגה רוסו ולפיו כל עם זכאי לשלטון נבחר המבטא את                               . רעיון זה העצים את כוחו של             והשפיע אף הוא על צמיחת ה                            .
גורם שלישי שהשפיע על התעוררות הלאומיות באירופה מתייחס לתהליכי ה                        והתיעוש. תהליכים אלו הביאו לנדידת                    מן הכפרים לערים. המהגרים שחשו
                              חיפשו זהות משותפת עם סביבתם החדשה ומכורח המציאות יצרו
                   שיש לה                    משלה.
          לסיום, כפי שראינו, לצמיחת הלאומיות הובילו שינויים חברתיים, מדיניים ורעיוניים שהתרחשו באירופה החל מאמצע המאה ה- 18 ושבמרכזם עומד                                      .
 
מחסן מילים:
אידיאולוגיה, מרכיבים, לאומיות, האספה הלאומית, אומה, זכויות האדם, התבונה, ריבונות העם, רצון הכלל, תודעה, גורמים, מעמדות, ריבונות, תנועת ההשכלה, חילונית, מודרניזציה, הרגש הלאומי, המהפכה הצרפתית, שווים, העם, ניכור, תהליך החילון, הזהות הדתית, האדם החופשי, איכרים, תרבות
 
 לפניכם קטע ממכתב ששלח בחור שעזב את כפרו כדי לעבוד בעיר: “אני  בודד במקום החדש וגם חברי מרגישים בדידות . גם הם כמוני עזבו את הכפר  שלהם ואת בני משפחתם כי לא נותרו אדמות פנויות בכפר… אם פעם יכולתי להגיד  שאני בן למשפחת בליני מהכפר ארטינו , הרי שהיום איני יודע למה אני שייך… זה נראה לי מפחיד שאין לי הגנה מאף אחד…”
א. ציינו והסבירו מהו הגורם לצמיחת הלאומיות המופיע במכתב ?         
ב. הסבירו גורם נוסף לצמיחת הלאומיות באירופה במאה ה-19 .
 

דפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19

יוון:
מי שלט במדינה?                                                                                                                                    
יוון הייתה תחת שלטון התורכים (מוסלמים), חלק מהאימפריה העותמנית. בתחום התרבותי-דתי יכלה האוכלוסייה היוונית לנהל חיים כרצונה, תחת השפעת הכנסייה הנוצרית-אורתודוכסית.
מה מטרת המאבק?                                                                                                                            
להשתחרר משלטונה של תורכיה ולהשיג עצמאות מדינית ליון, על סמך הרעיונות הליברליים והדמוקרטיים של הגדרה עצמית וריבונות העם.
מי הם הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק ?                                                                           
א.קציני צבא יונים– ובראשם הנסיך אלכסנדר איפסלנאטי: הם יזמו את פרוץ המאבק כאשר פלשו לנסיכות מולדובה,  וכך הציתו את אש המרד.                                                                                   
ב.הבורגנות היונית– שעסקה במסחר הימי וקלטה בנמלי אירופה השונים את הרעיונות הליברליים של ההשכלה והמהפכה הצרפתית. הסוחרים היונים הביאו איתם ליון רעיונות אלה, וכך טיפחו את רוח הלאומיות היוונית ודירבנו למאבק.                                                                                                
ג.משכילים ויונים– סופרים ומשוררים יזמו הקמתה של תנועה תרבותית שדגלה בתחיית התרבות והשפה היוונית העתיקה הקלסית.  הם טיפחו ביצירותיהם את מורשת העבר המפואר של יון והקימו אגודות ספרותיות שעסקו בהנחלת מורשת זו.  התנועה הלאומית היונית הפכה יוזמה זו לאמצעי לחיזוק הזהות והאחדות הלאומית של העם היוני.   
ד.התערבות צבאית– של מעצמות אירופה( בריטניה, צרפת ורוסיה) לטובת היונים. המוני מתנדבים מאירופה שזרמו ליון כדי לעזור לה במאבקה מול התורכים.
שלבים עיקריים במאבק:
שלב א’–                                                                                                                                             
1821 – הנסיך אלכסנדר פלש בראש צבאו לנסיכות מולדובה כדי לעורר מרד נוצרי נגד התורכים בארץ זו, אך הניסיון נכשל. ואולם, פעולה זו נתנה את האות לתחילת המרד היוני.
 
שלב ב’–                                                                                                                                              
בדרום יון (פולופונזוס) הניף ארכיהגמון אורתודוכסי את נס המרד, ובמקביל פרצו מרידות במקדוניה, כרתים וקפריסין. היונים הצליחו לשחרר את דרום יון ומספר איים, אך התגובה התורכית הייתה קשה: מעשי טבח באוכלוסייה היונית. במישור הצבאי היונים הפסידו.
 
שלב ג’–                                                                                                                                                     
התערבות חיצונית (בעקבות מעשי הטבח של התורכים + לחץ דעת הקהל האירופית): צי משותף של אנגליה, צרפת ורוסיה הביס את הצי התורכי בקרב נאבארינו, וסלל בכך את הדרך לניצחון היונים.
שלב ד’–                                                                                                                                                 
ועידת שלום– נערכה בלונדון (1829) וקבעה שיון תהיה מדינה עצמאית.   ב-1832 יון הוכרה על ידי תורכיה והוכרזה רשמית כמדינה עצמאית.
גורמים מסייעים בניהול המאבק:
1.התערבות צבאית של מעצמות אירופה –                                                                                            
(אנגליה, צרפת ורוסיה) לטובת היונים:                                                                                                
א.בגלל חששות הדדיים כל מעצמה חוששת שמא האחרת תנצל המרד כדי להשתלט על אזורי שליטה תורכיים.                                                                                                                                                 ב.תוצאה של לחץ דעת הקהל באירופה.
2.דעת קהל אוהדת באירופה–                                                                                                                
תמיכת הציבור האירופי במרד היוני בגלל הערצת התרבות היונית הקלסית, השפעת הרעיונות הלאומיים והליברליים, ראיית המרד היוני כמאבק בין האיסלם לנצרות.                                             
א.הלחץ הציבורי דחף את המעצמות להתערב במרד היוני.                                                                   
ב.אלפי מתנדבים מרחבי אירופה באו לסייע ליוונים במאבקם.                                                              
ג.תמיכה כספית של האפיפיור ושל שליטי מדינות אירופה.

3.צמיחתה של תנועה תרבותית–                                                                                                        
ביון שעסקה בטיפוח העבר המשותף של היונים, הנחלת מורשת יון הקלסית (לשון, ספרות, שירה, היסטוריה) על ידי הקמת ארגונים ובתי-ספר. תחיית התרבות סייעה לתנועה הלאומית לחזק התודעה הלאומית ולדרבן למאבק. 
גורמים מעכבים בניהול המאבק:                                                                                                      
 1.יתרון צבאי לתורכים–                                                                                                                           
הצבא התורכי שעמד מול המורדים היוונים היה מאורגן ומקצועי, והיה לו יתרון על הכוח היוני במספר הלוחמים ובכמות הנשק.                                                                                                        
2.התנגדות הכנסייה הנוצרית-אורתודוכסית ביון למרד–                                                                       
 קראה למורדים כופרים בקיומו של האל. הכנסייה חששה מפני השפעת התנועה הלאומית החילונית על הציבור, שתביא לירידת כוחה והשפעתה של הדת ביון.    
3.חוסר אחדות–                                                                                                                                        
פיצול פוליטי, חברתי וכלכלי במחנה היוני. חילוקי דעות בקרב מנהיגי התנועה הלאומית.
תוצאות המאבק:
א.ב-1832 הוכרזה רשמית עצמאותה של יון, והוכרה על ידי תורכיה. ביון הוקם משטר מלוכני-חוקתי– מלך המוגבל בסמכויותיו על ידי חוקה, ולצידו ממשלה הנשענת על תמיכת הפרלמנט.
ב.עצמאות יון הוכרה בשטח מצומצם, ולא בכל השטחים שהלאומנים היונים ראו בהם חלק מיון. עד מלחמת העולם הראשונה (1914) הצליחה יון בהדרגה להרחיב גבולותיה, כולל האיים שסביבה כמו כרתים.
ג.הצלחת היונים לזכות בעצמאות לאחר מאבק ממושך הייתה מקור השראה לתנועות לאומיות אחרות באירופה, במאבקן להשגת עצמאות.
גורמים מסייעים
גורמים מעכבים
תמיכה רבה שהגיעה מיוונים שהיגרו מיוון  ומעמי אירופה והתבטאה הן בתרומות והן בהצטרפות ללוחמים.
לעות’מאניים היה יתרון במספר הלוחמים ובנשק.
השפעת המהפכה הצרפתית
בתחילת במאבק הכנסייה חששה שהמאבק יהיה בעל אופי חילוני
הכנסייה – מלחמת דת
הצי המצרי סייע לתורכים ממניעים אישיים
רוסיה – סייעה למאבק על מנת להחליש את תורכיה
פלינהיזם – אהבת תרבות יוון בקרב תנועות רבות ברחבי אירופה

עבודה עצמית בנושא: מאבק לשחרור יוון
 
ענו על השאלות נכון / לא נכון
תקנו את המשפטים שאינם נכונים
  1. היוונים היו מפוזרים בארצות שונות_____________________________________________
  2. היוונים שאפו להגדרה עצמית בתוך מדינתם________________________________________
  3. מנהיגי התנועה הלאומית ביוון הושפעו מרעיונות ההשכלה______________________________
  4. מאפייני המאבק הלאומי ביוון היו השתתפות במוסדות השלטון, מעורבות בחיים פוליטיים_______
  5. מאפייני המאבק הלאומי ביוון היו טיפוח תודעה לאומית ושאיפה להשתחרר מעול זרים_________
  6. היוונים נאבקו לבד נגד באימפריה העות’מאנית______________________________________
  7. התנועה הלאומית ביוון זכתה לתמיכה רחבה ממדינות אירופה שונות_______________________
  8. במאבק לשחרור יוון ניתן לראות ביטויי ללאומיות אתנית-היסטורית בלבד __________________
  9. ממלכת  יוון העצמאית הלאומית שהוקמה לאחר המאבק, הייתה מדינה רב-לאומית____________
השלימו את המשפטים
אחד המאבקים הלאומיים בראשית המאה ה 19- היה מאבקם של ___________באימפריה העות’מאנית.
היוונים היו מרוכזים ____________________________, דתם ושפתם הייתה ______________________, כאשר דתם ושפתם של העות’מאנים הייתה _______________________. השכלתם ועיסוקם  היה ______________________.
מלחמת העצמאות שלהם שאבה את כוחה מרעיונות __________________ ו ____________________. בנוסף, מנהיגי המאבק רצו ___________________________________________.  הם זכו לתמיכה רחבה גם מחוץ לארצם.  כך למשל _________________________________ לסייע למורדים היוונים.  במאבקם לעצמאות קיבלו היוונים תמיכה מכמה מדינות, כמו למשל:__________,___________ ___________  . הצלחת המאבק לעצמאות של התנועה הלאומית היוונית הביאה להקמת _____________ __________ בשנת _______ .
קראו את קטע המקור הבא וענו על שתי השאלות שאחריו
  1. על פי קטע המקור, ציינו גורמים שסייעו ותמכו במאבק לשחרור לאומי של יוון
גורם
הסבר
  1. מצאו בקטע המקור סימוכין לשלושת המרכיבים העיקריים של הלאומיות
_________________________________________________________________
_________________________________________________________________
_________________________________________________________________
השלימו את הטבלה, בעזרת המחסן המופיע למטה.
גורמים מסייעים
מי סייע?
מדוע? (הסיבה לסיוע)
סוחרים יוונים עשירים שהיגרו מיוון
עמי אירופה
האפיפיור ורבים משליטי מדינות אירופה
מתנדבים ממדינות אירופה, ביניהם סופרים ומשוררים
 
מחסן סיבות:
§ עברו תהליך של פִילְהֶלֶנִיזְם (אהבת התרבות היוונית). הם ראו ביוונים יורשי העם היווני העתיק ומייצגי תרבות יוון, תרבות שנחשבה בעיניהם למקור התרבות האירופית. לכן, תמכו במאבקם.
§ הושפעו מעקרונות הליברליזם והלאומיות, ובאו להילחם למען עצמאות יוון.
§ שלחו כספים ששימשו להקמת בתי ספר, במטרה שתצמח מהם אוכלוסייה יוונית צעירה ומשכילה שתילחם על חירותה.
§ ראו במאבק היוונים באימפריה העות’מאנית את המשכו של המאבק בין העולם המוסלמי לבין העולם הנוצרי. מסיבה זו, הם שלחו תרומות ללוחמים לעצמאות ביוון.
לסיכום, אילו גורמים סייעו למאבק הלאומי ואילו גורמים עיכבו אותו?
השלימו את הטבלה.
גורמים מסייעים
גורמים מעכבים
§ תמיכה רבה שהגיעה מיוונים שהיגרו מיוון  ומעמי אירופה והתבטאה הן בתרומות והן בהצטרפות ללוחמים.
§
§
§ לעות’מאניים היה יתרון במספר הלוחמים ובנשק.

איחוד גרמניה
המאפיין
תוכן
הזמן
1806 – 1871
מאז התפטרות קיסר האימפריה הרומית האחרונה והקיסרות פסקה להתקיים.מאז החלו הגרמנים לפתח שאיפה לאיחוד גרמניה.
ועד הולדת הרייך השני בצרפת
הרקע
.הקיסרות הגרמנית הייתה מחולקת לנסיכויות שבראשן עמדו שליטים מקומיים .בראש כולם עמד קיסר גרמניה.
ב-1806 התפטר קיסר האימפריה הרומית האחרונה והקיסרות פסקה להתקיים.
לא הייתה יישות (גוף מדיני) גרמנית אחת.במרכז אירופה,באזור הדובר גרמנית היו יותר מ – 30 מדינות ונסיכויות ושתי אימפריות דוברות גרמנית,פרוסיה ואוסטריה שהתחרו ביניהן על ההשפעה באזור.
גורמי המאבק
א.כיבושי נפוליאון – הכיבושים הביאו להתעוררות לאומית גרמנית שהתבטאה בהתנגדות לכיבוש הצרפתי.
ב. התנועה הרומנטית – אינטלקטואלים החלו בטיפוח ההיסטוריה ,הספרות ,הלשון לש גרמניה וחיפשו את שורשי הזהות הגרמנית בתרבות הכפרית העממית.כל אלה הביאו להולדת  “הפולקלור ” ל “רוח העם הגרמני “
ג. התגברות ” הרוח הלאומית ” –  רוח זו התבססה על דעותיהם של פילוסופים כמו: הרדר,פיכטה ועוד.
הרדר נחשב ל”אבי הלאומיות הגרמנית”.הוא קרא להפסיק לחקות את התרבות הצרפתית ובמקומה לטפח תרבות ומסורת ייחודיים של גרמניה.
הרדר היה הומניסט ,האמין בחירות האדם,התנגד למיליטריזים ,להערצה הצבאית ולשמרנות הפרוסית.הוא דגל בזכות להגדרה עצמית .
במאה ה – 19 הקצינו משכילים גרמניים את תפיסת הלאומיות של הרדר ופיתחו אותה לכיוונים צבאיים כוחניים מתנשאים ,למשל:
פיכטה האמין שהגרמנים טובים משאר הלאומים משום שהם נשארו טהורים במוצאם הגזעי ולא התבוללו.
טרייצקה ראה במדינת הלאום ערך מוחלט ,העומד מעל כל הערכים .מלאומיות ללאומנות
מטרות המאבק
  1. לאחד את כל הנסיכויות והמדינות למדינה אחת
  2. לגבש את הזהות הלאומים של הגרמנים – לאומיות תרבותית רומנטית
  3. ללכד את הלאום כך שהלאום יהיה מוקד חייו של הפרט ,היחיד
  4. להיאבק במחנה הליברלי.
מובילי המאבק
הכוח המניע
הקיסרות הפרוסית  והעומד בראשה הקנצלר (רה”מ)אוטו פון ביסמרק .
ביסמרק האמין בכוח כאמצעי לאיחוד.”הבעיות הגדולות לא  ייפתרו ע”י נאומים והחלטות רוב ,זה היה משגה של 1848 ו1849 כי אם בדם ובברזל”.
“כולנו מאמינים שהנשר הפרוסי (סמל פרוסיה ) יפרוש את כנפיו כמגינה וכשליטה של גרמניה “
אופי המאבק
לא “מלמטה” ,מהעם אלא “מלמעלה” מן השלטון ,ע”י הקיסרות הפרוסית השמרנית והמיליטריסטית.
בכוח הצבא הפרוסי תוך כדי  השפלת הלאומיות הצרפתית,בה נולדה הלאומיות הליברלית האזרחית באירופה.
גורמים מסייעים
דיפלומטיה – ביסמרק כרת ברית צבאית עם אוסטרי ה (המתחרה),כדי לכבוש מידי הדנים את השטחים: שלזוויג והולשטיין בצפון גרמניה.ע”פ ההסכם אמורה הייתה פרוסיה להתחלק בשטחים הכבושים עם אוסטריה.
כוח  צבאי – ביסמרק הצליח לייסד צבא פרוסי חזק ומחומש שבאמצעותו כבש שטחים ואיים על מתנגדים.כך למשל ב- 1866 נלחם באוסטריה וגבר עליה.הציבור גוייס להילחם באויב אמיתי או מדומה כך התגבשה הזהות הלאומית הייחודית של גרמניה שלא התבססה על ערכים ליברליים והומניסטיים. 
גורמים מעכבים
1.הפיצול הפוליטי – מדיני – שליטי  הנסיכויות והמדינות  לא רצו להתאחד כדי שלא יפסידו את שלטונם. היו מעוניינים בפיצול.
2.אוסטריה – הייתה מדינה שהתחרתה בפרוסיה והיא שאפה לשמור על עליונותה.ב- 1850 כשנעשה ניסיון לאחד היא איימה במלחמה
3.בריטניה,צרפת ורוסיה  – היו מעוניינות בפיצול כי חששו שאיחוד גרמניה  יחזק את כוחה ויהווה איום עליהן.
4. הכמורה הקתולית בדרום – התנגדה לביסמרק מאמינה ראו באפיפיור ולא בשלטון הלאומי הגרמני את הסמכות העליונה.ביסמרק פתח במלחמת תרבות נגדן עד לכניעתן.
שלבי המאבק
שלב ראשון 1815 –  לאחר מפולת נפוליאון הוקמה “הברית הגרמנית ” שכללה 40 מדינות גרמניות.זו הייתה התאגדות רופפת כי אוסטריה שהייתה המדינה הבכירה שאפה לשמור על עליונותה.
שלב שני  איחוד כלכלי – לאחר הקמת  “הברית הגרמנית ” נעשה “איחוד המכס” ,שיצר שוק משותף לכל מדינות האיחוד .באמצעותו בוטל המכס שהיה קיים בין המדינות שהיו חברות באיחוד.
שלב שלישי 1848 – ניסיון ראשון לאיחוד  ע”י הכוחות הליברלים שכינסו פרלמנט שהיה אמור לאחד את נציגי כל מדינות גרמניה. הניסיון נכשל ע”י שליטי אוסטריה ופרוסיה שהתנגדו לרעיון הלאומיות וריבונות העם.
שלב רביעי  1849 – מאבק ביסמרק במחנה הליברלי שבפרלמנט הפרוסי,כי המחנה הליברלי התנגד לרפורמה צבאית שביסמרק רצה להנהיג ולא אישר העלאת מיסים .ביסמרק התעלם והעלה מיסים כדי לחמש ולחזק את הצבא.
שלב רביעי  1864 – ביסמרק כובש מידי דניה שטחים בצפון גרמניה שלזוויג והולשטיין תוך כדי כריתת ברית עם אוסטריה
שלב חמישי  1866 – פרוסיה נלחמת באוסטריה וגוברת עליה.ניצחון זה הביא לפירוק “הברית הגרמנית ” ולירידה במעמדה הבכיר של אוסטריה כעת היה ברור מי  מבין מדינות גרמניה היא המדינה החזקה .
שלב שישי 1870 –  ביסמרק גרר את צרפת למלחמה שחששה מפני איחוד גרמניה שעלול לאיים על גבולה של צרפת. ב- 1871 – הובסה צרפת ,שטחים משגשגים  אלזס ולורן סופחו לגרמניה (שטחים אלה היו סלע מחלוקת בין שתי המדינות עד לאחר מלחמת העולם הראשונה). מלך פרוסיה וילהלם הראשון הוכתר לקיסר גרמניה.טקס ההכתרה (בארמון ורסאי בפריז) סימל את איחוד כל ממלכות ונסיכויות גרמניה למדינה לאומית מאוחדת אחת,ששמה הרשמי היה “הרייך השני ” (רייך = ממלכה ). מלחמה זו לא הייתה רק מאבק לאומי נגד צרפת אלא גם אמצעי לעורר את הרגש הלאומי של העם והתוצאה מדינות בדרום גרמניה שהיו שונות בדתן (הקתולית ) ותרבותן הצטרפו לאיחוד.
שלב שביעי – חיסול גורמים מתנגדים וביסוס הלאומיות הגרמנית ע”י *מלחמת תרבות נגד הכנסייה הקתולית
 * רפורמה סוציאלית שנתנה לעובדים תנאים סוציאליים כמו ביטוח לאומי.רפורמה זו הייתה מאבק נגד התנועה הסוציאליסטית שכוחה עלה הפקעת החינוך מידי הכנסייה וביסוסו כחינוך לאומי
תוצאות המאבק
1. איחוד גרמניה יצר מדינת ענק במרכז אירופה,מדינה בת 41 מליון נפש שהשתרעה מהקיסרות הרוסית במזרח עד צרפת במערב.
2. הקיסרות הגרמנית הייתה בעלת מבנה פדראלי כל מדינה שמרה על סמכויותיה אך הייתה כפופה לשלטון המרכזי בראשות הקנצלר ביסמרק.
3. השלטון החדש היה שילוב של משטר ישן וחדש שהיה מורכב משלטון קיסרי וריכוזי ומפרלמנט ייצוגי בעל סמכויות מוגבלות .
4. צמיחה כלכלית מהירה של גרמניה כתוצאה מסיפוח שטחים עשירים במחצבים וקבלת פיצויי מלחמה מצרפת .
5.הלאומיות הגרמנית עוצבה באמצעות כוח והיא הייתה אתנית.התבססה על מרכיבים משותפים של בני הלאום.

גורמים מסייעים
גורמים מעכבים
יכולותיו הצבאיות והדיפלומטיות של ביסמרק והצבא שעמד לצידו
התנגדות אוסטריה שחששה להיבלע בתוך גרמניה ולאבד את מרכזיותה
התנגדות וחשש של צרפת מכוחה של גרמניה המאוחדת
 

 
נקודות מרכזיות
יוון
גרמניה
זמן
1821-1832
1866-1871
שפה
היוונים דיברו יוונית, התורכים ששלטו ביוון – תורכית.
גרמנית.
המטרות
1.      להשתחרר משלטון זר של האימפריה העותומנית;
2.      לחדש את התרבות היוונית העתיקה ששימשה מקור לתרבות האירופאית.
לאחד את הנסיכויות המפוצלות למדינה אחת
המצב המדיני והפוליטי בטריטוריה לאומית
יוון נשלטה על ידי האימפריה העותומאנית שהייתה אימפריה רב לאומית ושלטו בה תורכים, שדתם הייתה איסלאמית. היוונים היו נוצרים-אורתודוקסים והיו מרוכזים בטריטוריה אחת. 
גרמניה הייתה מחלוקת לממלכות ולנסיכויות הקטנות עד לאיחודה המלא ב-1871. ב-1848 התכנס בפרנקפורט פרלמנט כל-גרמני שעסק בשאלת איחוד מדינות גרמניה למדינה אחת. אך ניסיון האיחוד נכשל.
מנהיגי המאבק לאחדות ולתחייה לאומית
א.       מנהיגי המאבק ביוון היו משכילים, חילוניים והושפעו מרעיונות תנועת ההשכלה והמהפכה הצרפתית.
ב.       כקבוצה אתנית הם רצו לחדש את תרבות יוון העתיקה ששימשה מקור לתרבות אירופאית.
אוטו פון ביסמרק, ראש ממשלת פרוסיה, פעל לאיחוד גרמניה. הוא נקט בניצול הזדמנויות פוליטיות בשילוב עם מדיניות תוקפנית שהתבטאה בסיסמה – “בדם וברזל”.
המאבקים בדרך להקמת מדינת הלאום
(שלבי המאבק)
שחרור יוון נעשה דרך מרד עממי והיה עקוב בדם
א.         מדינות כמו בריטניה, רוסיה וצרפת ומתנדבים מאירופה תמכו במאבק היוונים, בשל אהבתם לתרבות יוון העתיקה. רבים באו להילחם למען עצמאותה, למשל לורד ביירון שמת ביוון.
ב.         רבים ראו במאבק הלאומי גם מאבק דתי בין נוצרים לבין מוסלמים.
איחוד גרמניה נעשה “מלמעלה”, בכוח צבאי
א.         ב- 1866 יצא ביסמרק למלחמה נגד אוסטריה, בעקבותיה הורחבו שטחי מדינות צפון גרמניה.
ב.         ביסמרק הקים את ברית מדינות צפון גרמניה, ולאחר מכן סיפח אליהן את המדינות הקטנות של מרכז גרמניה.
ג.          ב-1870 יצא ביסמרק למלחמה נגד צרפת. גרמניה הביסה את צרפת, והשיבה לעצמה את שטחי אלזס-לורן.
ד.         ביסמרק צירף לאיחוד את מדינות דרום גרמניה, ויצר את קיסרות גרמניה המאוחדת, שבראשה הקיסר וילהלם מלך פרוסיה.
הכוחות המסייעים
צרפת, בריטניה, רוסיה
מלך פרוסיה, צבא, ממשלה. בידי ביסמרק היו סמכויות ראש הממשלה ולכן היה לו יותר קל להפעיל כוחות מדיניים.
הכוחות המעכבים
הכנסייה שהכריזה כי מנהיגי המרד הם בוגדים וכופרים משום שהם היו חילוניים והתנערו מהשפעתה.
אוסטריה וצרפת שהתנגדו להקמת מעצמה צבאית חזקה ומאוחדת.
התוצאות
(סוג המשטר הרצוי, שטחי המדינה הלאומית, ההרכב האתני)
בתמיכת רוסיה, בריטניה וצרפת הוקמה  ממלכת  יוון העצמאית הלאומית (מדינת לאום). שחרור יוון סלל דרך לתנועות לאומיות נוספות במאה
ה-19.
החוקה בגרמניה המאוחדת איפשרה בחירות דמוקרטיות לפרלמנט. מלך פרוסיה הוכתר לקייסר גרמניה, אך מדינות גרמניה שמרו על שלטון פנימי עצמאי. הוקמה מדינת לאום עם נטייה לאומנית.   

עבודה עצמית בנושא: איחוד גרמניה
קרא את קטע המקור וענה על השאלות.
מתוך נאומו של פון ביסמרק לפני ועדה של הפרלמנט הפרוסי (1862)
“…פרוסיה מצֻווה לצבור את כוחותיה ולשמור אותם תוך כוננות לשעת הכושר, שכבר חמקה ועדה פעמים רבות ולא נוצלה. מימי חתימת האמנה בווינה, לא היו גבולותיה של פרוסיה מתאימים לצורכי חיים מדיניים בריאים. לא בנאומים פרלמנטריים ובהצבעות רוב מוכרעות שאלות היום הגדולות… זאת הייתה הטעות הגדולה של השנים 1849-1848… אלא בברזל ובדם”.
                                                                                    (מ’ זיו וש’ אתינגר, 1987, עמ’ 240).
  1. הצג את טענותיו של ביסמרק לגבי גבולותיה של פרוסיה.
    _______________________________________________________________________
    _______________________________________________________________________
  2. ציין את סיסמתו של ביסמרק על פי הקטע.  ________________________________________
  3. הסבר מה הניע את אוטו פון ביסמרק לצאת למאבק לאומי (על פי הידע הנלמד)________________
    _______________________________________________________________________
  4. הסבר כיצד יישם אוטו פון ביסמרק את סיסמתו במאבק בדרך להקמת המדינה?
א.       
ב.       
ג.        
ד.       
  1.  
    הצג את תוצאת המאבק לאיחוד גרמניה.

 איטליה:

מי שלט במדינה?                                                                                                                               
איטליה הייתה מפוצלת ל-9 ממלכות ונסיכויות שהיו תחת שלטון זר, צרפתי (בדרום) ואוסטרי (בצפון), להוציא את ממלכת פימונט העצמאית ומדינת האפיפיור ברומא. פרט לפימונט, המשטר השמרני (מלוכה, אצולה, כנסייה) שלט בכל איטליה.  
מטרת המאבק?                                                                                                                                   
לסלק את השלטון הזר (צרפתי ואוסטרי), ולאחד את איטליה כמדינה עצמאית אחת, תחת משטר ליברלי.
הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק ?                                                                                                 
1.מאציני מאגודת הקרבונרי חוזר לאיטליה ומקים את תנועת “איטליה הצעירה” ששאפה לשחרר ולאחד את איטליה. שילב בין הלאומיות לבין ערכים ליברליים.                                                       
2.גריבלדי– לוחם חרות איטלקי וגיבור לאומי שפעל למען הקמת מדינה לאומית מאוחדת. האמין כי רק בכח ולא בדיפלומטיה ניתן להשיג את המטרה.                                                                             
 3.ויטוריו עמנואל ה-3 מלך פימונט-סרדיניה וראש ממשלתו קאבור. שניהם שאפו לאחד את איטליה בהנהגת פימונט.
שלבים עיקריים במאבק:
שלב א’1848 (“אביב העמים”)                                                                                                            
מרידות בהנהגת מאציני וגריבלדי נגד הנסיכים והמלכים ששלטו באיטליה בחסות צרפת ואוסטריה: ערים ומדינות שוחררו, שליטים נמלטו, הוענקו חוקות ליברליות. אולם בסופו של דבר, המרידות דוכאו, והכל חזר לקדמותו.  מסקנתו של קאבור– יש צורך בסיוע מבחוץ .
שחרור צפון איטליה:
שלב ב’– (רומא שוחררה, האפיפיור נמלט)                                                                                        
מלך פימונט (אחת ממדינות איטליה), ויטוריו עמנואל ה-3 רותם את ראש ממשלתו, קאבור לפעולה למען איחוד איטליה. קאבור הצליח להגיע להסכם עם הקיסר הצרפתי נפוליאון ה-3: צרפת תעזור לפימונט לכבוש את השטחים בצפון איטליה הנמצאים בשליטת אוסטריה, ובתמורה היא תקבל את ניצה (ניס) וסבויה. ואכן, בעזרת כוחות צרפתים והמחתרת שהנהיג גריבלדי, הצליח צבא פימונט לכבוש את השטחים האוסטריים (תבוסת אוסטריה במלחמתה נגד פרוסיה סייעה בעניין זה).

שלב ג’שחרור דרום איטליה                                                                                        
 1860-גריבלדי בראש צבא של 1000 מתנדבים יוצא לאי סיציליה לסייע למורדים שם, ואחר כך משתלט על אזור דרום איטליה. תושבי הדרום מצטרפים על ידי משאל עם לצפון המאוחד בהנהגת מלך פימונט. גריבלדי תכנן לכבוש את מדינת האפיפיור ברומא, אך מחשש למלחמת אחים ולפגיעה בתהליך איחודה של איטליה, נמנע מכך.
שלב ד’1861-איטליה מכריזה רשמית על עצמאותה.                                                                            
ויטוריו עמנואל ה-3, מלך פימונט, הוכתר על ידי משאל עם, כמלך איטליה המאוחדת .
שלב ה’                                                                                                                                               
 1866-ונציה סופחה לאיטליה, וב-1870 צורפה גם רומא, והפכה לבירת איטליה.
תוצאות המאבק–                                                                                                                                  
איטליה שוחררה משלטון זר והפכה למדינה עצמאית ומאוחדת, חילונית בעלת חוקה ליברלית.
גורמים מסייעים בניהול המאבק:
1.מנהיגים מוכשרים וכריזמטיים                                                                                                            
מנהיגים מוכשרים וכריזמטיים שעמדו בראש התנועה הלאומית האיטלקית כמו מאציני, גריבלדי, ויטוריו עמנואל ה-3 וקאבור. הם עוררו וחיזקו את התודעה הלאומית, רכשו את לב ההמונים ודחפו אותם למאבק הלאומי.
2.תמיכתו של ויטוריו עמנואל ה-3                                                                                                       
מלך פימונט באיחוד איטליה וכישוריו הדיפלומטיים של ראש ממשלתו, קאבור שידע לגייס את צרפת כדי להביס את האוסטרים.
3.תבוסת אוסטריה                                                                                                                         
 תבוסת אוסטריה על ידי פרוסיה סייעה לניצחון פימונט על הכוחות האוסטריים ולסילוקם מצפון איטליה.
גורמים מעכבים:
1.הכנסייה הקתולית (מדינת האפיפיור)                                                                                            
הכנסייה הקתולית כגורם שמרני חששה שמא הקמת איטליה מאוחדת חילונית תביא לירידת כוחה של הדת ולצמצום השפעתה של הכנסייה.

2.אוסטריה וצרפת                                                                                                                            
שאפו לשמור על שטחי השליטה שלהן באיטליה, ולכן פעלו למנוע את האיחוד.  לקיסר הצרפתי היה גם אינטרס לשמור על מדינת אפיפיור עצמאית (רכישת לב הקתולים בצרפת ובאירופה).
3.חילוקי דעות חילוקי דעות בתנועה הלאומית האיטלקית לגבי אופייה של איטליה המאוחדת: חילונית או דתית, פדרציה של מדינות או מדינה אחת, משטר רפובליקני (גריבלדי) או מלוכני (קאבור).

התנועה הציונית

הסיבות לצמיחת התנועה הציונית:
א.השפעת הלאומיות האירופית :                                                                                                        
קמו תנועות לאומיות באירופה שנאבקו למען איחוד לאומי ועצמאות וסרבו לראות את היהודים כחלק מהן. בהשפעת הלאומיות האירופית, יש התעוררות לאומית גם בקרב היהודים. יש קריאה להיאבק למען ריבונות מדינית כמו יתר העמים באירופה.
ב.אכזבה מפתרון ההשתלבות(האמנציפציה)                                                                                     
האכזבה מכישלון האמנסיפציה מצד אחד והתגברות האנטישמיות. היהודים התאכזבו מאופן מימוש רעיון האמנסיפציה במערב אירופה ובמרכזה: למרות ובגלל ניסיונם להשתלב, גברה השנאה וההסתה כלפיהם, הם נחשבו בכל מקום נטע זר, והופלו לרעה בכל התחומים. ואילו במזרח אירופה סבלו היהודים מפרעות (“סופות בנגב”) וגזירות שלטוניות. המסקנה- הפתרון לבעיה היהודית הוא לאומי.
ג.תמורות בעולם היהודי–                                                                                                                          
בעולם היהודי, חל שינוי.                                                                                                                         
השינוי הוא בגלל:                                                                                                                                    
א.תהליך החילון– במקום השקפת עולם דתית שגאולת העם היהודי תבוא משמים (בדרך נס), באה השקפת עולם חילונית, ולפיה היהודים צריכים להיגאל בכוחות עצמם.                                          
ב.מצוקת הזהות היהודית– מצד אחד היהודי המשכיל מתנתק מהמסורת, אך מצד שני החברה הכללית מסרבת לקבל אותו וכך היהודי המשכיל נשאר קרוע ומצא זהות חדשה בלאומיות היהודית= ציונות.
 כוחות חיצוניים
האמנציפציה
  • במהלך המאה ה-19 ניתן ליהודים באירופה שוויון זכויות אזרחי – אמנציפציה.
  • בהשפעת האמנציפציה, החל בקרב יהודי אירופה תהליך עיור מואץ, ורבים השתלבו בכלכלה העירונית, במוסדות להשכלה גבוהה, ובמקצועות חופשיים.
  • השתלבות היהודים במדינה ובחברה עוררה אנטישמיות.
  • השתלבות היהודים בחברה עם האמנציפציה, הייתה מלווה בהתרחקות מן הדת והמסורת. מצב זה העלה שאלות מורכבות לגבי זהותם כאזרחים וכיהודים במדינות אירופה.
  • האכזבה מן האמנציפציה שלא הופנמה בקרב אזרחי המדינות באירופה, גרמה להתעוררות לאומית בקרב מיעוט יהודי.
האנטישמיות
  • הגילויים של שנאת ישראל במזרח אירופה וגילויי האנטישמיות המודרנית במרכז אירופה ובמערבה עוררו בקרב היהודים את הצורך למצוא פתרון לאומי.
הלאומיות האירופית
  • המאבקים של עמים באירופה לעצמאות, השפיעו על התעוררות הלאומיות היהודית.
  • היהודים הבינו כי כמו יתר העמים עליהם להיאבק על זכותם להגדרה עצמית ולריבונות מדינית.
  • מדינות הלאום החדשות שקמו באירופה החיו מסורות אנטישמיות וכך הבליטו את היות היהודים זרים למסורות שלהם כבר בעבר, ודחו את ניסיונות היהודים להשתלב כאזרחים.
כוחות פנימיים
חקר התרבות היהודית והחייאת השפה העברית
  • בראשית המאה ה-19 קמה בגרמניה התנועה “חכמת ישראל”, שחבריה חקרו את תולדות עם ישראל ותרבותו.
  • קבוצות שונות בחברה היהודית ביקשו להחיות את השפה העברית. פרץ סמולנסקין, הסופר היהודי-רוסי הוציא ירחון עברי, ששימש כלי להפצות הרעיונות הלאומיים בקרב היהודים.
תודעה לאומית
  • הזיקה המתמדת לטריטוריה ההיסטורית – ארץ ישראל.
  • הכמיהה לציון שבאה לידי ביטוי בתפילות וביצירות ספרותיות במשך מאות שנים.
  • עליות של יחידים וקבוצות לארץ ישראל בתקופות שונות.
 
עבודה עצמית בנושא: הסיבות לצמיחת התנועה הציונית
קריאה למאבק לאומי, הרב צבי הירש קלישר
הספר “דרישת ציון” נכתב בעברית בשנת 1862 . הספר נכתב כמכתבים לידידה אלמונית.
לָמָה אַנְשֵׁי אִיטַלְיָה וּשְׁאָר מְדִינוֹת יִמְסְרוּ נַפְשָׁם עֲבוּר אֶרֶץ אֲבוֹתֵיהֶם, וַאֲנַחְנוּ נַעֲמֹד מֵרָחוֹק, כְּגֶבֶר,
כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל וְלֵב אָיִן? וְכִי נוֹפְלִים אֲנַחְנוּ מִכָּל הָעַמִים, אֲשֶׁר דָמָם וּרְכוּשָׁם כְּאֶפֶס נֶחְשַׁב לָמוֹ נֶגֶד אַהֲבַת
אַרְצָם וְעַמָּם? שִׂימוּ נָא לֵב מֶה עָשׂוּ אַנְשֵׁי אִיטַלְיָה, עַם פּוֹלִין, מְדִינַת אוּנְגָרִיָּה, אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ נַפְשָׁם
מִנֶּגֶד, כַּסְפָּם וּזְהָבָם, עֲבוּר שֵׁם נַחֲלַת אַרְצָם, וַאֲנַחְנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָאָרֶץ הַמְפֹאָרָה, מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ
הִיא לָנוּ לְמוֹרָשָׁה, אֶרֶץ אֲשֶׁר מִכָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לָהּ וְהִיא תְהִלָּתֵנוּ, וְנָשִׂים יָד לְפֶה, וְנִהְיֶה
כְּאִישׁ אֲשֶׁר אֵין רוּחַ בּוֹ, הֲלֹא נִבְזֵינוּ בְּעֵינֵי נַפְשֵׁנוּ!…
  • אילו תנועות לאומיות השפיעו על הרב קלישר ובמה?
  • הסבירו את משמעות שם ספרו של הרב קלישר: “דרישת ציון”.
 נושא הפעילות: הגורמים להתעוררות הלאומיות היהודית בשלהי המאה ה-19
חלק ב’- כוחות פנימיים
 הקדמה:
החל מסוף המאה ה-18 התחילה להתהוות באירופה תופעה חברתית ותרבותית חדשה המכונה לאומיות. תופעה זו באה לידי ביטוי בהקמת תנועות לאומיות ששאפו להגדרה עצמית של העם שלהן בטרטוריה (שטח) משלהם.
התנועה הלאומית- יהודית- ציונית היא אחת מהתנועות הלאומיות שקמו באירופה בסוף המאה ה-19.
 
כוחות חיצוניים וכוחות פנימיים מעוררים את הלאומיות היהודית
התנועה הלאומית-יהודית לא צמחה בעולם ריק. מאחר והעם היהודי היה מפוזר בעולם כולו (בניגוד ללאומים אחרים) , הוא הושפע מהתרחשויות בינלאומיות (“כוחות חיצוניים”) ומהתרחשויות הקשורות לתהליכים בעם היהודי (“כוחות פנימיים”).
אם כן, אילו גורמים (פנימיים) הביאו יהודים בסוף המאה ה-19 להבנה כי העם היהודי הוא עם ככל העמים ולכן עליו לשאוף לריבונות בארץ משלו?
    כדאי לדעת!
עד המאה ה-19 ליהודים לא הייתה שפת דיבור משותפת. הם דיברו בשפות העמים שבקרבם חיו או ב”שפות היהודיות” שפיתחו, כגון: יידיש ולדינו. מעבר לכך, השפה העברית התקיימה רק כשפת קודש.
  • השלימו את המילים החסרות:
היעזרו במחסן.
הכמיהה ל                ליוותה את היהודים בכל ה                       , עברה מדור לדור
ו                  אותם. היא ניזונה מן ה                  ומן המסורת היהודית, מן ה                     
ומן ההיסטוריה של עם ישראל.
 
התודעה הלאומית, שליוותה את היהודים בשנות גלותם (אלפיים שנות גלות) סייעה לשמור על
ה                 הלאומי-היהודי על אף הפיזור בתפוצות ו                        את הלאומיות היהודית. 
אולם היא לא הייתה גורם                          שהוביל להתעוררות הלאומיות היהודית דווקא במאה ה-19.
במאה ה-19 התרחשו מספר                      בחברה האירופית: המהפכה הטכנולוגית (אמצעי תחבורה), רעיונות ההשכלה וה                      ברוסיה. תהליכים אלו הובילו למימוש הכמיהה לציון, בניסיונות של יחידים וקבוצות                    לארץ ישראל, ולהתעוררות הלאומיות היהודית.
מחסן:  ספרות,  ציון,  קהילות,  ליכדה,  תפילה,  ייחוד,  לעלות,  מניע,  תהליכים,  פוגרומים,  חִזְקה
  • סמנו את 2 התשובות הנכונות.
מתוך הכתוב בטקסט ניתן ללמוד כי:
  • לאורך כל הדורות, בהיותם בגלות, שאפו היהודים לחזור למולדתם ההיסטורית ממנה גלו לאחר חורבן בית שני, אך הם ציפו ל”גאולה משיחית – נס”.
  • הגעגועים לציון (ארץ ישראל) לא מומשו ע”י רוב היהודים בפועל, אך הם באו לידי ביטוי בתפילה ובשירה.
  • העם היהודי המפוזר הסתפק בשירים ובתפילות על ארץ ישראל, אך בפועל לא רצה לממש את השאיפה לעצמאות ריבונית בארץ-ישראל.
 
יהודים רבים התגעגעו לא”י ורצו לשוב אליה ולחדש בה את עצמאותם המדינית.
אם כך עולה השאלה: מדוע הם לא עלו לארץ?
    הסיבות לכך היו מגוונות ולהלן מקצתן:
·      מבחינה הִלְכַתִית (דתית)-  העם היהודי היה עם דתי ועל כן האמין שאין לעלות לא”י ללא סיוע משמיים, הוא ציפה לגאולה משיחית.
·      מבחינה פיזית- קשה מאד לעלות שכן העלייה הייתה ברגל וכרוכה בסיכונים רבים. (עדיין לא היו אמצעי תחבורה מתאימים כפי שיהיו במאה ה-19).
·      מבחינה כלכלית- חלק מהיהודים הצליח מאד בגלות והתבסס בה ולא רצה לאבד את רכושו.
 
השלימו את התרשים שלפניכם (בכותרות בלבד):
הציגו 3 מהגורמים להתעוררות התנועה הלאומית היהודית בשלהי המאה ה-19.
(הקפידו על כך שלפחות 2 גורמים יהיו מתוך ה”כוחות החיצוניים”).
משפט הפתיחה:                                                                                                                                                                                                                
הגורמים שבחרתי להציג הם:
1.                                                                                                                                                                                                                        
                                                                                                         
2.                                                                                                                                                                                                                        
                                                                                                         
3.                                                                                                                                                                                                                        
                                                                                                         
משפט הסיכום:                                                                                              
                                                                                                         
 
 
 
 
הנושא: צמיחת התנועה הציונית
  1. הסבירו שלושה גורמים לצמיחת התנועה הלאומית-היהודית (הציונות) במחצית השנייה של המאה ה-19.
על התשובה לכלול:
·          משפט פתיחה
·          פירוט הגורמים  (שלושה: לכל גורם תנו שם, סמנו אותו בקו ורק אח”כ הסבירו אותו)
·                    סיכום
 
  1. קראו את הקטע שלפניכם והסבירו מהם הגורמים שהשפיעו לדעת הכותב על התעוררות הלאומיות היהודית.
” אם השאיפות הלאומיות של מקצת העמים, שקמו לעיננו, הייתה להן הצדקה פנימית כלום מוטל עדיין בספק, שגם ליהודים מגיעה זכות זו? הן יותר מהעמים הללו מעורבים אנו בחיי התרבות הבינלאומיים…הן יותר מהם יכולים אנו להצביע על עבר עשיר, על היסטוריה ארוכה, על מוצא משותף ובלתי מעורב…השאיפה של היהודים לאחדות לאומית-מדינית ולעצמאות לא רק שיש לה הצדקה פנימית אלא בדין שתמצא גם תמיכה אצל העמים אשר בצדק או לא בצדק נוכחותנו בקרבם אינה נוחה להם…
בחייהם של עמים, כמו בחייו של הפרט, ישנם רגעים כבדי משקל, אשר ניצולם או החמצתם קובעים את העתיד…רגע כזה עובר עלינו כעת. התודעה של העם נעורה. האידאות הגדולות של המאה ה-18 וה-19 הטביעו את חותמן גם על עמנו.”
         (י.ל.פינסקר, אוטואמנציפציה-1882, בתוך א. הרצברג, הרעיון הציוני, עמ’ 144-146)                 

 
מושגים והקשרם
לפניכם שני טורים של שמות ומושגים. לכל מושג מן הרשימה בטור א’ התאימו מושג מן הרשימה בטור ב’.
טור א                                                                    טור ב
 
דיפלומטיה                                                                                פינסקר
ציוני ציון                                                                                      מכס נורדאו
יהדות השרירים                                                                           ציונות מדינית
אוטואמנציפציה                                                                          קונגרס אוגנדה
צ’רטר                                                                                          הפרעות ברוסיה
ועידת קטוביץ’                                                                             הרצל
די וולט                                                                                         עיתון
הקמת אגודות לאומיות                                                               חיבת ציון
הסבירו בקיצור את הקשר בין השמות למושגים:
 
_______________________________________________________________________________
_______________________________________________________________________________
_______________________________________________________________________________
_______________________________________________________________________________
_______________________________________________________________________________
________________________________________________________________________________
________________________________________________________________________________
תרומת הרצל לבניית התנועה הציונית וארגונה
ביסוס האידיאולוגיה הציונית על פי ספרו של הרצל -“מדינת היהודים”:
1.האנטישמיות
השנאה ליהודים קיימת בכל מקום בו חיים יהודים במספר ניכר.   האנטישמיות החדשה היא בעיקרה תוצאה של האמנציפציה:                                                       
א.האנטישמיות לא תחלש אלא אם כן תעלם הסיבה שגרמה להתפרצותה (האמנציפציה). היות וביטול האמנציפציה אינו אפשרי בלי שינוי יסודי בסדרי החברה הכללית, יהא המאבק על ביטולה קשה. ככל שיימשך מאבק זה מצד שונאי ישראל, כך תלך ותחריף האנטישמיות.
היהודים במזרח אירופה סובלים
ב.היהודים במזרח אירופה סובלים פיזית- חומרית: פרעות והגבלות מטעם השלטון. במערב אירופה סובלים מוסרית-נפשית: למרות האמנציפציה נחשבים היהודים לזרים.
ג.כל העמים שבקרבם יושבים היהודים הם אנטישמים. השנאה ליהודי היא מחלה נפשית שאין לה מרפא, והיא מושרשת עמוק בנשמות העמים.
המסקנה: אין טעם בהגירה לארץ אחרת. השנאה לא תעלם, היא קיימת בכל מקום. ולכן, יש להיפרד מהחברה הנוצרית.
2.כשלון האמנציפציה וההשתלבות
האמנציפציה היתה אמורה להפוך אותנו( היהודים), לא רק לאזרחים שווי- זכויות במדינה, אלא אף בנים לאומות שבתוכן אנו חיים. אולם במציאות, בכל מקום נחשבים אנו (היהודים) לזרים. יש כלפינו אפליות והסתה אנטי-יהודית.
הסיבות לכישלון ההשתלבות:
א.מחיצה פסיכולוגית הקיימת בין היהודים שהיו סגורים מאות שנים, בגטו לבין הסביבה הנוצרית.
ב.התגברות השנאה כתוצאה מהאמנציפציה.
ג.היהודים בעלי סימני זהות לאומיים.
3.הבעיה היהודית היא בעיה לאומית
למרות האמנציפציה נחשבים היהודים בכל מקום ל”בנים חורגים”, “אומה בתוך אומה”, כיון שהם בני עם מיוחד בעל סימני זהות לאומיים (דת, תרבות, היסטוריה וכו’), שעליהם אינם יכולים לוותר. האנטישמיות היא מחלה המצויה בכל שכבות האוכלוסייה הנוצרית, כיון שמקורה לא בשטח הכלכלי אלא בתחום הניגודים הלאומיים.
4.ההתבוללות לא תפתור את הבעיה
טמיעה והתבוללות של יהודים לא יפתרו את  הבעיה, כיון שעם שלם אינו יכול להיטמע, מה גם שאפילו המתבוללים נחשבים לזרים, ואינם מקובלים בחברה הנוצרית.
5.הבעיה היהודית היא בעיה עולמית
השאלה היהודית איננה רק שאלתם של היהודים הסובלים ממנה, אלא גם שאלתם של העמים, שהיהודים חיים בתוכם, הסובלים ממנה אף הם.
מדוע יהודי העמים מעוניינים בפתרון הבעיה היהודית?
א.סיבה חברתית-כלכלית: פחד מפני כוחם של היהודים המהווים גורם תחרותי למעמד הבינוני במדינה, כמעט בכל תחומי החיים.
ב.סיבות פוליטיות:
1.רגשי ההתנגדות ליהודים מעוררים, במדינות שונות ניגודים פוליטיים פנימיים ואי שקט כללי.
2.תנועות האנטישמיות מוחות נגד האמנציפציה שניתנה ליהודים, ודורשות לבטלה. הן עלולות לסחוף, אחריהן חוגים נגד השלטון.
3.במדינות מזרח אירופה, בהן טרם ניתנה ליהודים אמנציפציה, יהודים מצטרפים  לתנועות סוציאליסטיות מהפכניות, וכך נוצר כח מסוכן העלול לזעזע את יסודות המשטר שם.
המסקנה: אנטישמיות ומהפכנות, למרות השוני בניהן, מזינות זו את זו, ושתיהן מאיימות על  יציבותו של הסדר הקיים. שאלת היהודים באירופה היא פצצת זמן שעלולה להתפוצץ בכל רגע, הן מפני לחץ האנטישמיות על המשטר שנתן  שוויון זכויות ליהודים, והן מפני לחץ היהודים עצמם נגד משטרים המונעים מהם שויון זכויות זה.
לכן, שאלת היהודים היא בעיה עולמית שפתרונה מחייב את כל עמי התרבות, בגלל הצורך ביציבות  המשטרים הקיימים :”מדינה יהודית היא צורך העולם”.
הפתרון
היות ואין סיכוי שהאנטישמיות תעלם, נשאר רק פתרון אחד: יציאה מאירופה, והקמת מדינה ליהודים. יש לנו הכח להגשים את החלום. רק רעיון כזה יכול להעתיק עם שלם ממקום אחד למשנהו.
התוכנית :
א.יש לתת ליהודים ריבונות (שליטה) על חבל-ארץ כלשהו המספיק לצרכים. באות בחשבון ארץ-ישראל (מולדת היסטורית בלתי נשכחת) או ארגנטינה (עשירה, רחבה, אוכלוסייה דלילה, אקלים ממוזג).
ב.עם רכישת הטריטוריה על ידי הסכם מדיני ובחסות בינלאומית של המעצמות תתחיל הגירת מסודרת.
ג.למימוש התוכנית יוקמו שני גופים:
1.“אגודת היהודים”- גוף מדיני המורכב ממנהיגי העם ותפקידו לנהל מו”מ עם שלטונות השטח הבא בחשבון כטריטוריה לאומית ליהודים בחסות המעצמות.
2.“החברה היהודית”– גוף כלכלי שידאג לארגון ההגירה, חיסול עסקי היהודים היוצאים, רכישת קרקעות, בניית בתים, בתי-ספר, כו’. המימון הכספי יגיע ממקורות יהודיים.
ד.יציאת היהודים לא תעשה בחופזה- תהיה מסודרת, הדרגתית ובהסכמת העמים. תחילה יהגרו העניים, שבפעילותם הכלכלית (קרקעות, כבישים, מסילות ברזל, בתים, קוי-טלגרף) תסלול את הדרך לבואם של בעלי ההון שיפתחו את המסחר והתעשייה.
דמות המדינה
הרצל תכנן להקים מדינה יהודית מודרנית. כך כתב בספרו: “אנו נבנה באופן נועז ונהדר יותר מכפי שנעשה הדבר אי פעם לפני כן”. היסודות שעליהם תקום יהיו חברתיים, כגון: יום עבודה של שבע שעות (בתקופה שבמדינות רבות עבדו נשים וילדים יותר מעשר שעות), תמיכה בפועלים, עידוד יזמות עסקית ותעשייתית, חזרה לעבודת כפיים וכתיבת חוקה מודרנית.  לא בכדי הרצל קרא לספרו “מדינת היהודים” ולא מדינה יהודית. 
 “תוכנית באזל” 1897-מטרה ואמצעים להגשמתה
בקונגרס הציוני ה-1 שהתכנס בבאזל (שוויץ) ב- 1897 נוסחה מטרת התנועה הציונית ונקבעו האמצעים להגשמתה.
המטרה:      
“הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית-מולדת בארץ ישראל מובטח לפי משפט הכלל. לשם השגת מטרה זו מתכוון הקונגרס לנקוט באמצעים אלה:
הסבר המטרה
  להקים לעם היהודי בית מולדת (בית לאומי) בארץ-ישראל באישור ובהסכמה בינלאומית גלויה של המעצמות. כלומר, לחדש את המולדת (ארץ-ישראל) ולהפכה שוב לטריטוריה לאומית בריבונות יהודית, שתזכה לאישור של האימפריה העותמנית, ולהכרה גלויה מצד מעצמות אירופה. 
לשם השגת מטרה זו מתכוון הקונגרס לנקוט אמצעים אלה:
א.   פיתוח תכליתי של ארץ ישראל על ידי יישובה ביהודים עובדי אדמה, בעלי מלאכה ועוסקים במשלחי יד;
ב.   אירגון היהדות כולה וליכודה ע”י מפעלים יעילים, מקומיים וכלכליים, בהתאם לחוקי כל ארץ וארץ;    
ג.   הגברת הרגש הלאומי היהודי וההכרה הלאומית-היהודית;
ד.   פעולות הכנה כדי להשיג את הסכמת הממשלות, שיש צורך בהן למען הגיע אל מטרת הציונות”.
 הסבר האמצעים:                                                                                                                               
א.כלכלי– יש ליישב ולפתח את ארץ-ישראל, על ידי עובדי אדמה ובעלי מלאכה יהודים על מנת ליצור תשתית כלכלית (חקלאית ותעשייתית) שתאפשר קליטת עלייה המונית של יהודים.                        
ב.ארגוני– יש לארגן את היהודים בעולם, וללכדם על ידי מוסדות מתאימים (מקומיים וארציים), בהתאם לחוקי כל ארץ וארץ. כלומר, להקים מוסדות שיאפשרו לתנועה הציונית לפעול בקרב היהודים בעולם.                                                                                                                               ג.חינוכי-לאומי: יש לערוך פעולות לחיזוק הרגש הלאומי והתודעה הלאומית בקרב היהודים בגולה. פעילות זו נועדה להיאבק בהתבוללות, להפיץ את הרעיון הציוני, ולהכשיר את העם לקראת עליה לארץ-ישראל.                                                                                                                                   ד.מדיני-יש לבצע פעולות הכנה מדיניות. כלומר, ניהול משא ומתן דיפלומטי עם מנהיגי המעצמות כדי להשיג תמיכתם בצ’רטר.
משמעות תוכנית באזל:
חשיבותו הגדולה של הקונגרס בהיותו ראשון ובגלל החלטותיו. הקונגרס פתח תקופה חדשה בציונות בכלל ובחיי יהודי רוסיה בפרט. הרצל פתח את הקונגרס בהכרזה על עצם קיומה של התנועה הציונית, למרות זאת היה ערפול מסוים בניסוח המטרות:
  1. לא מוזכרת המילה “מדינה”, ובמקומה הומצא המושג “בית מולדת”. הרצל נוהג במשנה זהירות, בכדי לא לעורר את חמתו של עבד אל חמיד השני, הסולטאן התורכי. בפועל הרצל כותב בימנו: “בבאזל יסדתי את מדינת היהודים”.
  2. “משפט גלוי של העמים” – יש בכך משום קביעה שהציונות תפעל בגלוי ובמסגרת החוק הבינלאומי. התנועה הציונית הדגישה שאיננה תנועה מהפכנית ותשמור על החוק בכל מדינה ומדינה. ניתן לפרש את המושג משפט גלוי של העמים, בשתי פרשנויות, הסכמת התורכים או המעצמות. גם הסתייגות זו מטרתה להימנע מפגיעה בסולטאן.
  3. טיפוח הכרה לאומית – היות והציונית, בשלב זה, מהווה מיעוט קטן של העם היהודי, מבקשת התנועה הציונית לשקוד על טיפוח הכרה ותודעה לאומית בקרב העם היהודי בכדי להפוך לתנועת המונים שתלכד את כל העם היהודי.
  4. ארגון היהדות …: בהתאם לחזונו של הרצל, יישוב הארץ לא יהיה מבוסס על עבודת אדמה בלבד אלא גם על תעשייה ומגוון תעסוקות אחרות.
  5. צ’רטר: השגת הסכמתן של המעצמות להפיכת ארץ ישראל ל”בית מולדת לעם היהודי”. פרוש המונח צ’רטר  – זיכיון. הכרה בינלאומית בזכות היהודים לשבת בארץ ישראל ו/או אישור מתאם הסולטאן התורכי להתיישבות יהודית בארץ ישראל. את הצ’רטר קיווה הרצל להשיג באמצאות פעילות דיפלומטית.
  6. בבאזל נוצרה הנציגות הפוליטית הראשונה של העם היהודי מאז איבד את עצמאותו, לאחר חורבן בית שני.
בניית התנועה: מוסדות ומסגרות ארגוניות.
בקונגרס הציוני הראשון הוחלט להקים מסגרת ארגונית לתנועה הציונית שתייצג את העם היהודי, ותקרא- ההסתדרות הציונית העולמית.                                                                                                                                                                                                 
מוסדות נבחרים:                                                                                                                         
א.הקונגרס הציוני– המוסד העליון של התנועה הציונית, ובו מיוצגות כל הקהילות היהודיות בעולם (בוחרות נציגיהן לקונגרס באופן דמוקרטי). מתכנס אחת לשנה, ופועל כרשות מחוקקת: קובע את מדיניות התנועה, ענייני תחיקה וקביעת תקציבה לצורך הפעילות השנתית.                                        
ב.הועד הפועל המורחב– 20/25 חברים הנבחרים על ידי הקונגרס. תפקידו- לפקח על ביצוע החלטות הקונגרס על ידי מוסדות התנועה.                                                                                                   
ג.הועד הפועל המצומצם (=ההנהלה הציניות)- 7 חברים הנבחרים מתוך הועד המורחב. גוף ביצועי המוציא לפועל את החלטות הקונגרס והועד המורחב, ואחראי לכל המגעים והפעולות השוטפות של התנועה הציונית.                                                                                                                                    ד.מוסדות כספיים:                                                                                                                                   
1.“אוצר התיישבות היהודים”– בנק ציוני שנועד לממן את הפעילות המדינית והכלכלית של התנועה. ביפו הוקם סניף של הבנק (בנק אנגלו-פלסטינה) למימון הפעילות הציונית של התנועה בארץ-ישראל. 2.קרן קיימת לישראל (קק”ל)- קרן כספית שתפקידה לאסוף תרומות מיהודי התפוצות כדי לרכוש אדמות בארץ-ישראל, ולהכשירן להתיישבות יהודית.

הפעילות המדינית של הרצל להשגת הצ’רטר
הקדמה:
 על פי תפיסתו, הציונות המדינית היא הדרך להגשמת התוכנית: שימת דגש על הפעילות המדינית- מו”מ עם המעצמות כדי להגיע להסדר ולהכרה בינלאומית בזכויותינו המדיניות והלאומיות בארץ ישראל. כלומר, הסכם מדיני (עם תורכיה בערבות המעצמות) קודם לעלייה ולהתיישבות.
אם כן, מטרת פעילותו המדינית היא להשיג צ’רטר על א”י (כתב זכויות מדיני בינלאומי) להשגת מטרה זו, היה הכרח  לדעתו להסתייע במעצמות. בהנחה ש”מדינה יהודית היא צורך העולם” ניסה הרצל לשכנע את מנהיגי המעצמות בכדאיות תמיכתם ברעיון הציוני. הרצל מנצל את חולשת האימפריה העותומנית, וההשפעה האירופית בה. אולם, נסיונו להשיג  צ’רטר על א”י באמצעות מגעיו עם מנהיגי גרמניה ותורכיה נכשלו. במגעיו עם בריטניה עלו שתי הצעות אלטרנטיביות       (אל-עריש, אוגנדה), אך הן, ירדו בסופו של דבר מהפרק.
למרות כשלון פעילותו המדינית, הצליח הרצל להביא בפני גדולי העולם את תוכניתו ורעיונותיו. הרצל היה הראשון שהפך את השאלה היהודית לבעיה בינלאומית. הוא גם עורר בלב היהודים את התודעה הלאומית, ויצר כלים להמשך הפעילות הציונית.
מגעיו עם שליטי גרמניה ותורכיה בנסיון להשיג צ’רטר על א”י
א.הפגישה עם הקיסר הגרמני
תקוותו של הרצל: גרמניה היא ידידתה של תורכיה, יש לה אינטרסים, כלכליים באימפריה העותומנית, ומאמנת את הצבא התורכי. לכן, אולי אפשר לשכנע את הקיסר הגרמני וילהלם ה-2 שיפעיל השפעתו על הסולטן התורכי.
בפגישתו הראשונה עם הקיסר הגרמני (שביקר בקושטא ב-1898), הציע לו הרצל, שגרמניה תטיל חסותה על התיישבות יהודית אוטונומית בא”י, לאחר שתשיג מהממשלה התורכית הסכמה לעליה חופשית של יהודים.
בשיחתו עם הקיסר, ציין הרצל את היתרונות שיצמחו לגרמניה בתמיכתה ברעיון הציוני:
1.בואם של היהודים לא”י יפיץ את התרבות הגרמנית במזרח התיכון.
2.הגשמת התוכנית תחזק את תורכיה- פיתוח א”י, חיסול חובות, שגשוג כלכלי, חדירת תרבות אירופית וכו’- ובעקיפין יישמרו האינטרסים הגרמניים במזרח התיכון.
3.יציאת היהודים מגרמניה תפחית את המתחים החברתיים בה, וגם את האנטישמיות.
הקיסר הביע תמיכתו, ואף הבטיח להמליץ על התוכנית בפני הסולטן התורכי. הוא ביקש מהרצל להעלות על הכתב את עיקרי רעיונותיו, ולהיפגש עמו שנית בירושלים. ציפיותיו של הרצל התחזקו.
הקיסר התקבל בהתלהבות על ידי מורים ותלמידים בבואו לבקר ב”מקוה ישראל”. אולם בפגישה שהתקיימה בירושלים, יצא הרצל מאוכזב: הקיסר לא היה סבלני, וכלל לא התייחס לתוכניותיו של הרצל.
עמדת גרמניה: תמיכתה בציונות עלולה לעורר חשדות אצל התורכים לגבי כוונותיה של גרמניה במזרח התיכון, ולהעמידה בשורה אחת עם שאר המעצמות  השואפות להשתלט על חלקיה של האימפריה העותומנית.
ב.המו”מ עם תורכיה
ביודעו על מצבה הכלכלי הקשה של האימפריה העותומנית, מחליט הרצל לנהל מו”מ ישיר עם הסולטן התורכי, ולשכנעו לתת צ’רטר להתיישבות יהודית בא”י בחסות תורכיה, תמורת סיוע בחיסול חובותיה הכבדים.
בפגישתו עם הסולטן עבדול חמיד, הסביר לו הרצל איזו תועלת תפיק תורכיה מהתיישבות יהודית בא”י:
1.היהודים ידאגו לכיסוי חובותיה, ויתגייסו לסייע לפיתוחה הכלכלי.
  1. 2. עם קבלת הצ’רטר, יפריחו היהודים את השממה, ויפתחו את אזור ההתיישבות. פיתוח א”י- תועלת לתורכים ולאזור כולו.
אולם, נסיונו של הרצל לגייס כספים מבעלי הון יהודיים נכשלו.
תורכיה, הנתונה במצב כספי חמור, ניהלה אז מו”מ עם שר האוצר הצרפתי  על מחיקת החובות. לכן, המו”מ עם הרצל היה בשביל התורכים רק תכסיס לסחיטת תנאים טובים יותר מצרפת. ואכן, התורכים הגישו להרצל הצעה בלתי אפשרית: חיסול חובות, סיוע כספי לעבודות ציבוריות ופיתוח מכרות הממשלה, ובתמורה ירשו התיישבות יהודית בכל מקום אחר באימפריה רק לא בא”י. וגם זאת בשלושה תנאים- הגירה לא המונית, קבלת נתינות עותומנית, ריכוזים קטנים. (התנגדות תורכיה להתיישבות יהודית המונית בא”י- מחשש לתסיסת לאומים אחרים באימפריה). הרצל דחה כמובן את ההצעה, ועל כך כתב:”הם הציעו מעט מידי, וביקשו יותר מידי”.
ג.הפנייה לבריטניה:
1.תוכנית אל-עריש.
2.תוכנית אוגנדה.
לאור מצבם החמור של יהודי רוסיה+כשלון המו”מ עם גרמניה ותורכיה- היה זקוק הרצל להישג ממשי כדי למנוע התפוררות התנועה הציונית. לכן הוא מנסה לעניין את בריטניה בתוכניות הציוניות.
בפגישתו עם צ’מברליין, שר המושבות הבריטי, ניסה הרצל להשיג הסכמת בריטניה להתיישבות יהודית באחד השטחים הנתונים לשליטתה, והקרובים לא”י: כגון קפריסין או אזור אל-עריש.
התיישבות בקפריסין לא באה בחשבון, בגלל התנגדות האוכלוסייה המקומית. לעומת זאת, אזור אל-עריש נראה סביר יותר: הרצל חשב כי האזור הנמצא  בשערי הארץ, יכול לשמש קרש קפיצה לא”י, כאשר נזכה בה בעתיד. בינתיים ישמש האזור מקלט זמני להמוני היהודים הנרדפים, והמתיישבים יזכו לאוטונומיה רחבה בחסות בריטית. כמו כן, ההתיישבות באזור אל-עריש תכשיר את היהודים לחיים לאומיים-מדיניים עד שתגיע שעתה של א”י. הברון רוטשילד הבטיח תמיכתו בתוכנית.
 
כיצד מסביר הרצל את התועלת שתפיק בריטניה ממימוש התוכנית הציונית?
א.בעיית הפליטים היהודים בבריטניה: נוכח ההגירה המוגברת של יהודי מזרח אירופה לבריטניה, התעורר בציבור הבריטי ובחוגי הפרלמנט  אי-רצון מלווה בנימה אנטישמית (תעמולה נגד הגירת “זרים”). הוקמה ועדת חקירה מלכותית והרצל הופיע בפניה: טען כי הבעיה תפתר אם תציע ממשלת בריטניה  טריטוריה להתיישבות אוטונומית של היהודים.
ב.הקמת מושבה יהודית בתוך האימפריה הבריטית, תמשוך גם מתיישבים עשירים, והדבר יביא לשגשוגה של המושבה, ותצמח תועלת גם לאימפריה.
ג.הקמת מושבה פרו- בריטית גדולה באזור אל-עריש תיצור חגורת בטחון שתחסום את דרכם של התורכים  אל תעלת סואץ. כמו כן, בריטניה המבקשת להשתלט על א”י, יכולה להעזר באוכלוסיה היהודית האוהדת שתתיישב באזור אל-עריש.
ג.תמיכה מוסרית ומדינית של יהדות העולם: אם בריטניה תרשה הקמת מקלט לכל יהודי נרדף באזור אל-עריש, היהודים בכל מקום בעולם (כ-10 מליון) יהיו אסירי תודה, יאדירו את שמה ויפיצו את תוצרתה.
ה.לטווח ארוך יותר: אם תקום מדינה יהודית ניאטרלית בא”י שתשמש ארץ מעבר מזרחה  (דרכה תעבור מסילת ברזל מהים התיכון למפרץ הפרסי), יימנע המאבק בין המעצמות, ולבריטניה תהיה דרך קצרה להודו, במקרה של קשיים בתעלת סואץ.
למרות נימוקים אלה, בוטלה תוכנית אל-עריש ע”י הבריטים עצמם.
הסיבות:
א.התנגדותה התקיפה של הממשלה המצרית להענקת צ’רטר על חבל ארץ כלשהו בשטח מצרים.
ב.בעיית המים– אזור אל-עריש מדברי, וזקוק למים. העברת המים מהנילוס דורשת עבודות תשתית ופיתוח מסובכות בהיקף עצום. הלורד קרומר (הנציג הבריטי במצרים) טען גם כי שאיבת כמויות גדולות מימי הנילוס תפגע בחקלאות המצרית, ובעקיפין בתעשיית האריגים הבריטית המקבלת את חומר הגלם שלה (כותנה) ממצרים.
ג.סיבה בטחונית– הבריטים חששו שהתיישבות יהודית באל-עריש לא תוכל לחסום את התורכים (השולטים בא”י) בדרכם לתעלת סואץ.
תוכנית אוגנדה (1903)
עם כשלון תוכנית אל-עריש, הציע צ’מברליין, שר המושבות הבריטי, להחכיר לציונים שטח גדול ופורה באוגנדה שבמזרח אפריקה. בשטח זה, השייך לאימפריה הבריטית, יקימו המתיישבים מושבה יהודית אוטונומית בחסות בריטית.
בתחילה התנגד הרצל, אך פרעות קישינב, המדיניות האנטי-יהודית של ממשלת רוסיה כפי שהתרשם מביקורו שם, וכשלונותיו בתחום המדיני- הביאו את הרצל להחלטה שיש למצוא פתרון מיידי לבעיה, והוא קיבל את ההצעה.
הוא הביאה בפני הקונגרס הציוני ה-6  (אוגוסט 1903, באזל), והציע לשלוח ועדת חקירה לשטח המוצע באפריקה כדי לבדוק אם התנאים במקום מתאימים להתיישבות.
ויכוח סוער התנהל בין המחייבים לבין השוללים את ההצעה. הויכוח נסב על ההשאלה:
1.האם רצוי פתרון זמני לבעיית הקיום היהודי מחוץ לא”י? 
2.האם קשור רעיון התחיה הלאומית לא”י דווקא? 
3.האם תיתכן “ציוניות בלי ציון”?

סיכום בטבלה של נימוקי בעד ונגד
המתנגדים לרעיון – טיעונים נגד הצעת אוגנדה
התומכים ברעיון – טיעונים בעד הצעת אוגנדה
המתנגדים היו ברובם מקרב יהודי רוסיה שכינו עצמם “ציוני ציון”.
הם טענו:
1).אי-אפשר לבטל את הקשר לא”י בהחלטת רוב בקונגרס. זו פגיעה ברעיון כולו, בעיקרון היסודי של הציונות (אושיסקין מא”י וצ’לנוב מציוני רוסיה). העם היהודי קשור לא”י וילך בהמוניו רק אליה ולא לשום מקום אחר.
2).ויתור זמני על א”י הוא ויתור לתמיד ולמרות הסבל הרב של יהודי רוסיה, אסור לוותר על החלום של העם היהודי לחזור לא”י. “מקלט לילה” יגזול את כל המשאבים והכוחות של העם וא”י על אף ההבטחות.
3).התבססות יהודית בטריטוריה אחרת תיפגע באפשרות לקבל בעתיד צ’רטר על א”י. במועד מאוחר יותר הארץ כבר תהיה תפוסה ולא יישאר בה מקום ליהודים.
4).התנגדות ממניע דתי של הדתיים בהסתדרות הציונית, שלא היו מוכנים לוותר על ארץ הקודש.
הנאמנים להרצל בכל ליבם שלא יכלו לצאת נגד הצעתו. מי שהאמין שאוגנדה אכן תהיה פתרון זמני טוב לסבלם של יהודי מזרח אירופה, מבלי שתסכן את היעד העיקרי של הציונות הקמת מדינה יהודית בא”י.
1). המו”מ עם אנגליה מעניק לציונות הכרה, מעמד בינלאומי וכבוד וחייבים לפחות לבדוק את ההצעה. (הרצל).
2). אוגנדה היא אמצעי חירום לפינוי יהודי רוסיה, “מקלט לילה” לפתרון זמני שיאפשר בינתיים גם חינוך לאומי. אוגנדה לא תהיה תחליף ל”ציון” ( הרצל ונורדאו).
3).יש להקים מדינה היכן שאפשר כדי להציל את יהדות מזרח אירופה. “מוטב ציונות בלי ציון מציון בלי ציונות” (זנגוויל מנהיג הטריטוריאליסטים).
4).יש לרכז מיד את העם היהודי ובכך לעצור בעד ההתבוללות ופיזור היהודים בעולם, ריכוזו בטריטוריה אחת יבטיח את אחדותו ונאמנותו לדת,  כי בגולה העם מתקלקל בחומר וברוח: בחומר (=איום קיומי) וברוח (=איום ההתבוללות); “אם אין ישראל בעולם אין ציון בעולם” (הדתיים והמנהיג  הרב ריינס מה”מזרחי”) .
 
עבודה עצמית בנושא: פעילותו ותרומתו של הרצל בקידום הרעיון הציוני
   “תוכנית באזל”- 1897
בקונגרס הציוני הראשון בבאזל התקבלה “תוכנית באזל”. תוכנית באזל היא המַצָּע הרעיוני של התנועה הציונית ובה מפורטים עקרונות היסוד של התנועה.
  • השלימו:
בקונגרס באזל נקבעה מטרת הציונות והיא : ”                          שואפת להקים לעם ישראל                                        ב                                  , מובטח לפי                                 “.               
ב. הסבירו מדוע בחר הרצל להשתמש במונח “בית מולדת” ולא במונח “מדינה”?
תשובה:                                                                                                                                                                                                                                      
 
  • מה משמעות הביטוי “משפט הכלל” במשפט הכתוב לעיל ?
תשובה:                                                                                                                                                                                                                                    
      כדאי לדעת!   הקונגרס הראשון כונס בשנת 1897 וכעבור חמישים שנה בדיוק, כפי שהרצל חזה, התקבלה ב-1947 החלטת האו”ם- כ”ט בנובמבר שבה תמך העולם בהקמת מדינת היהודים בארץ-ישראל.
 
  1. א. גלו את ההגדרות של החידות למטה.
  • כתבו את התשובות על גבי הדף, על הקווים המקווקווים.
 ג. חפשו את ההגדרות שמצאתם בתפזורת.
ש
מ
ע
ש
י
ת
ל
ל
ז
א
ב
ה
ח
ר
ק
כ
נ
ה
נ
ה
ג
ה
נ
ר
ג
מ
י
ד
ל
ל
א
ו
מ
ח
ב
ט
י
י
ד
מ
מ
כ
מ
מ
מ
ד
י
נ
י
ט
ר
י
ו
ו
ק
ו
נ
ג
ר
ס
ק
ש
נ
ה
נ
נ
ג
ת
פ
ס
ט
ר
ו
א
מ
י
ד
ת
ח
ר
ד
ח
י
ס
ו
נ
ו
י
ה
מ
ה
מ
פ
ר
ג
פ
ע
ט
נ
ת
ו
ח
ו
י
ד
י
י
ו
צ
י
ו
נ
י
ת
י
ק
ה
י
ה
פ
ל
י
ו
צ
ר
ט
ר
ע
ר
ו
נ
ו
ו
ה
ה
ר
צ
ל
ה
ד
י
ט
ד
י
פ
ס
ר
ג
נ
ו
ק
ר
ג
ו
י
י
ת
פ
י
נ
ס
ק
ב
א
ז
ל
ש
ה
ם
  1. כל מקום שהוא לא ארץ-ישראל, חו”ל בשביל יהודי _ _ _ _
  2. מילה נרדפת ל:עם, קבוצה בעלת מאפיינים משותפים כמו מוצא, שפה… _ _ _ _
  3. שוויון זכויות חוקי שניתן ליהודים _ _ _ _ _ _ _ _ _
  4. כל מי שחושב/ תומך ברעיון שארץ ישראל צריכה להיות מדינת היהודים. _ _ _ _ _
  5. ד”ר למשפטים ועיתונאי, חוזה מדינת היהודים, “אבי” הציונות המדינית. _ _ _ _
  6. דרך דיפלומטית המבוססת על משא ומתן בין מדינות, היא דרך _ _ _ _ _ _
  7. מילה נרדפת ל: שנאת היהודים _ _ _ _ _ _ _ _ _
  8. המקום בו נערך הקונגרס הציוני הראשון. _ _ _ _
  9. התשלום הנדרש מכל מי שרצה להפוך חבר בהסתדרות היה: _ _ _ ציוני.
  10. דוגמא וסמל לדחיית היהודים , היה קצין במודיעין הצרפתי, הואשם בריגול._ _ _ _ _ _
  11. הספר שכתב הרצל על הבעיה והפתרון לבעיית היהודים. _ _ _ _ _ – _ _ _ _ _ _ _
  12. מילה נרדפת ל: כינוס, מפגש רב רושם _ _ _ _ _ _
  13. הענף שממנו הצליחו רוטשילד ומשפחתו להתפתח ולהתפרנס בכבוד _ _ _ _ _ _
  14. ציונות המעודדת התיישבות מיידית בא”י עם או בלי אישור חוקי, היא ציונות _ _ _ _ _
בנימין זאב הרצל,  תוצאות הקונגרס 1897
קראו את קטע המקור וענו על השאלות שלאחריו.
“…אחת התוצאות החשובות של הקונגרס היא העובדה , שלבני אדם יש עכשיו ידיעה נכונה וברורה על מהותה של הציונות . בכך אנו צריכים לראות רק תוצאה ראשונה בלבד.
מהותה והמבנה של תנועתנו ,שפעולותיה נעשות לאור היום ולעיני כל . לכן, אנו זקוקים לאהדתן ולעזרתן של דעת הקהל ושל הממשלות הנוגעות בדבר. אם שאיפתנו להסיר מן העולם מכשול גדול, עוררה באמת אהדה, כפי שאנו מאמינים – הרי מן ההכרח שיבואו לעזרתנו.
אבל התוצאה הגדולה ביותר של הקונגרס היא זו: נתגלה כי הרעיון הלאומי היהודי יש בו הכוח המאחד , העשוי ללכד את כל היסודות השונים מבחינה לשונית , חברתית, דתית ומדינית ולעשותם גוף אחד….ניגודים מפלגתיים נעלמו כהרף עין…”
(מעובד ,מתוך כתבי הרצל “בפני עם ועולם” א’ עמ’ 132 בתוך הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל חלק א’  הוצ’ ת”ל)
        
א. הסבירו, על פי הקטע, מהם לדעת הרצל הישגי הקונגרס הציוני הראשון, שתרמו לקידום  
     המטרה הלאומית -הציונית. 
  • הציגו את המטרה של התנועה הציונית והאמצעים שנבחרו, על פי תוכנית באזל (1897)?
  • הציגו שני מוסדות: אחד-כלכלי ואחד מארגן (מדיני) שהוקמו כדי לקדם את מטרת הציונות.
דפוסי פעילות ציונות בארץ ישראל
הגורמים לעליית יהודים לארץ ישראל: ( 1914-1882 עליות ראשונה ושניה)
1.סכנה לקיום הפיזי וגזירות כלכליות ברוסיה-
הפרעות ביהודי רוסיה-“סופות בנגב” פרעות קישינב והפרעות בעקבות מהפכת 1905 איימו על חייהם של היהודים וגרמו ליציאה המונית מבוהלת מארץ זו. רובם היגרו לארה”ב, מעטים כ-2% לא”י.         כמו כן, המדיניות האנטי-יהודית של השלטון ברוסיה שהתבטאה בגזירות והגבלות כלכליות, הגבירה את מצוקתם הכלכלית של היהודים. גורם מדרבן: האפשרות לקנות קרקעות בא”י ולהתפרנס מעמל כפיים.
2.חלל ריק בתנועה הציוניות-
הכשלון בהשגת צ’רטר, הויכוח על אוגנדה  והזעזוע בעקבות  מות הרצל חיזקו את הציונות המעשית שהטיפה לעליה ולהתיישבות. העליה לא”י- פעולת מחאה של “ציוני ציון” נגד ההצעה להתיישבות  במזרח אפריקה (אוגנדה).
3.“קול קורא מא”י”-
קריאתו של המורה יוסף ויתקין לצעירים יהודים ברוסיה לעלות ארצה ולעבוד את אדמתה הייתה גורם מדרבן לעליה.                                                                                                                                            
מאפייני העולים:
1.כ-80,000 עולים (בשתי עליות), הרוב-ממזרח אירופה, חלק מהבלקן ומארצות האיסלם, כגון תימן.
2.רוב העולים מסורתיים, בני המעמד הבינוני, בעלי משפחות.                                                          
3.התיישבו בעיקר בערים 0בעיקר בערי הקודש), השאר, בעיקר חברי אגודות “חובבי ציון” פנה להתיישבות, והקים מושבות.                                                                                                            
4.בין העולים היו גם צעירים אידיאליסטיים, בעלי השקפות סוציאליסטיות, ששאפו להקים חברה שוויונית בארץ ישראל. לכן פנו להתיישבות שיתופית והקימו את הקבוצה.

 
 
 
בול העלייה השנייה
תצלום סטודיו של עולים. העלייה אופיינה ע”י צעירים (וגם צעירות) רווקים.
בול העלייה הראשונה
משפחת ליבוביץ’ הביל”ויית בגדרה, 1898. בית הפקידות בזכרון יעקב, שנבנה ב 1892, על-יד הברון רוטשילד לשימוש פקידיו; וכיום משמש את מוזיאון העלייה הראשונה.
 

בתקופת העליה ה-1 וה-2 קמו מסגרות שונות:                                                                    
א.בתחום ההתיישבותי– צורות התיישבות חדשות.                                                                              
ב.בתחום הבטחוני– הקמת “השומר”.                                                                                                     
ג.בתחום הפוליטי– מפלגות פועלים ציוניות.                                                                                          
ד.בתחום התרבותי– פיתוח השפה העברית.                                                                                             
ה.מסגרות ואישים מסייעים– הברון רוטשילד, המשרד הארץ- ישראלי.
בתחום ההתיישבותי: צורות התיישבות חדשות (1914-1881).                                        
ההתיישבות היהודית בתקופה זו (עליות: ראשונה, ושנייה) התרכזה באזורים: שפלת החוף, השומרון והגליל המזרחי.  קמו צורות התיישבות חדשות:                                                                                     
א.המושבה                                                                                                                     
מאפיינים:                                                                                                                                      
1.התיישבות חקלאית פרטית על בסיס משק פרטי, בית מגורים משפחתי, בעלות פרטית על הקרקע (נקנתה בכספם של המתיישבים).                                                                                                        
2.אין שותפות בעבודה ובכליםניהול עצמאי של המשק על ידי כל מתיישב.                                           
3.עבודה שכירה– האיכרים העסיקו במשקם עובדים שכירים, בעיקר פלחים ערבים מכפרי הסביבה.   4.התבססות בדרך כלל על ענף חקלאי אחד: מטעים (גפנים, הדרים וזיתים) או פלחה (תבואה).           
5.אורך חיים מסורתי במושבות בגלל זיקת המתיישבים (“חובבי ציון”) למסורת.  דוגמאות למושבות:ראשון-לציון, זכרון-יעקוב, פתח-תקווה, ראש-פינה.
ב.הקבוצה                                                                                                                                          
 מאפיינים:                                                                                                                                              
 1.התיישבות חקלאית שיתופית המתבססת על חיי שיתוף ושוויון חברתי-כלכלי, בעבודה, בחינוך, ברכוש (אין רכוש פרטי), בקבלת החלטות. חיי קהילה שיתופיים- חדר-אוכל, בית ילדים, מכבסה, בית תרבות.                                                                                                                                                2.קרקע לאומית– נקנתה על ידי קרן קיימת לישראל (תרומות כספיות של יהודי הגולה).                   
3.עבודה עצמאית– אין העסקת עובדים שכירים כדי שלא לנצל עבודת הזולת. האידיאל– מימוש רעיון גאולת הקרקע וכיבוש העבודה באופן עצמי.                                                  
4.התבססות של משק מעורב– פרט למטעים, גם ענף בעלי-חיים (רפת, לול), ירקות, תבואה. הקבוצה הראשונה: דגניה.      

ג.התיישבות  עירונית  – (הקמת תל-אביב כעיר העברית הראשונה)                                               
לאור תנאי הדיור והבריאות הקשים ביפו, קמה אגודות “אחוזת בית” ובעזרת המשרד הארץ-ישראלי רכשו חבריה קרקע ליד יפו, והקימו ב-1909 את בתיה הראשונים של שכונה עברית חדשה.  שמה הוסב אחר כך לתל-אביב. הרחוב הראשון- הרצל, ובקצהו גימנסיית “הרצלייה”. יושב-ראש ועד השכונה- מאיר דיזינגוף. השכונה  התפתחה, נרכשו אדמות נוספות, ונבנו שכונות חדשות- וכך נבנתה העיר תל-אביב. עד שנת 1914 היו בה 1,400 איש. מוסדות ציבור וציוניים העבירו משרדיהם לעיר החדשה, והחלו לקום בה בתי מלאכה.    
בתחום הבטחון הקמת ארגון “השומר”:
הרקע–                                                                                                                                                    
התקפות שוד תכופות של כנופיות ערביות מאורגנות על המושבות היהודיות, תוך שיתוף פעולה עם השומרים הערבים. קבוצת חברים הקימה אגודה חשאית בשם “בר גיורא”, ואחר כך הוסב שמה ל“השומר”– ארגון שמירה עברי.                                                                                                           
מטרות:                                                                                                                                                   
1.שמירה עברית– לחזק את בטחון החיים והרכוש של היהודים במושבות על ידי העברת השמירה הערבית לידיים יהודיות (כיבוש השמירה)                                                                                              
2.הגנה עצמית– להשתחרר מהתלות בשומרים הערבים במושבות.                                                        
3.כיבוש העבודה– חיזוק העבודה העברית במושבות, שילוב השמירה עם עבודה והתיישבות חקלאית. 
4.יצירת יהודי חדש בארץ-ישראל– השונה מהיהודי בגולה- שומר אמיץ, עובד ומתיישב, מגן על עצמו, דובר עברית, חדור תודעה ציונית.                                                                                                         
5.הגנה על הכבוד היהודי– שינוי תדמיתי/ערכי של היהודי בעיני הערבים- אמיץ בעל רוח לחימה ויודע להגן על עצמו.
פעולות:
א.הארגון קבע תקנון, וחבריו עברו הכשרה ואימון למשימות הגנה ושמירה: ספורט, רכיבה, שימוש בנשק, לימוד מנהגי הערבים (שפה, לבוש, מנטליות)                                                                               
ב.כיבוש הדרגתי של השמירה במושבות היהודיות- זה החל במושבות הגליל התחתון: הראשונה – סג’רה בה הוחלף השומר הצ’רקסי בשומר יהודי. אחריה- מסחה (כפר תבור).                                    
 ג.בעקבות השמירה היהודית באו גם פועלים יהודים למושבות. הארגון הקים גדודי עבודה להכשרת אדמות להתיישבות יהודית.  החברים פנו בעצמם להתיישבות והקימו את המושב תל-עדשים.
בתחום החינוכי- תרבותי
המטרה -תחיית השפה העברית ופיתוחה כחלק חשוב מהתחייה הלאומית.                                         
אליעזר בן-יהודה פעל להפיכת העברית לשפת דיבור יומיומית, ולשפת הוראה בבתי-הספר: הוציא עיתונים וספרים עבריים, חיבר מילון עברי, חידש מילים וכו’. גולת הכותרת- הקמת ועד הלשון העברית להפצת השפה ולחידושי לשון. בראשון-לציון- בית-ספר עברי ראשון, גן ילדים עברי. כן הוקמו גימנסיות עבריות ביפו ובירושלים, ובעקבותיהם קמו מוסדות חינוך עבריים ברחבי הארץ.                                                                      
 בעקבות תחיית הלשון, התפתחו גם הספרות, התיאטרון, והעיתונות העבריים. בתקופה זו קמה הסתדרות המורים כאיגוד מקצועי, אך פעלה גם למען השלטת העברית בבתי-הספר, וניהלה את המאבק הציבורי ב“ריב הלשונות” (מלחמת השפות).  בחיפה עמד להיפתח הטכניון ביוזמת חברת “עזרה”, ולידו בתי-ספר תיכון ריאלי. זו דרשה ששפת ההוראה בשני המוסדות תהיה גרמנית (העברית דלה במונחים טכניים ואין ספרי לימוד). הסתדרות המורים, בתמיכת היישוב הציוני בארץ, יצאה למאבק למען הנהגת העברית בטכניון, והכריזה שביתה של מורים ותלמידים במוסדות “עזרה” בארץ.  לבסוף הושגה פשרה: בית- הספר הריאלי יהיה כולו עברי, ואילו בטכניון- רק פיסיקה ומתמטיקה יילמדו בעברית.  למעשה הטכניון נפתח רק לאחר מלחמת העולם הראשונה (1918), ושפת ההוראה בו הייתה עברית בלבד.                                                                                                                          נצחון העברית במאבק הביא לפריצת דרך בחינוך העברי: העברית חדרה בהדרגה לכל בתי-הספר, והפכה לשפת הלימוד הרשמית. “מוסדות עזרה” החלו להיסגר, וקמו בתי-ספר עבריים חדשים בהם היקנו לתלמידים חינוך עברי-לאומי.
בתחום הפוליטיהקמת מפלגות פועלים ציוניות
בתקופה זו פעלו שתי מפלגות פועלים ציוניות:                                                                                          
א.“פועלי ציון“- מפלגת פועלים ציונית סוציאליסטית שפעלה בקרב הפועלים העבריים בערים (פועלי תעשייה ובניין).                                                                                                                                     
ב.“הפועל הצעיר”– מפלגת פועלים ציונית לא סוציאליסטית שפעלה בעיקר למען הפועלים בחקלאות במושבות.                                                                                                                                             הצורך בהקמת המפלגות:                                                                                                                       
1.המצב הכלכלי-חברתי הקשה של העולים (בעיקר אבטלה) הצריך הקמת מסגרות סיוע בתחומים שונים.                                                                                                                                                  2.המאבק על כיבוש העבודה במושבות הצריך גוף מלוכד.                                                                    
מטרות ודרכי פעולה:                                                                                                                               
1.סיוע לפועלים עבריים בעיר ובכפר: מטבחי פועלים (מזון לנזקקים), הלוואות, לשכות עבודה, קופות חולים, הנחלת הלשון וכו’.                                                                                                                    
2.מאבק על כיבוש העבודה והשלטת העבודה העברית+שיפור מעמדו ותנאי עבודתו של הפועל העברי. האמצעי- הקמת מעמד פועלים חזק ומלוכד.                                                                                       
3.עידוד התיישבות חקלאית שיתופית– כדי להגשים את רעיון העבודה העברית וכיבוש האדמה, לפתור בעיית האבטלה, ולקדם ערכי השוויון וחיי השיתוף בקרב הפועלים.                                                 
4.טיפוח תרבות עברית– על ידי הנחלת הלשון, הקמת ספריות ציבוריות.
מסגרות ואישים מסייעים לבנין הבית הלאומי- רוטשילד והמשרד הארץ ישראלי.
הברון רוטשילד. מניעי העזרה:                                                                                                                                                                                                                                                            
1.מניע פילנטרופי-כלכלי: מתוך יחס מיוחד לבני עמו, רצה לסייע כלכלית למושבות היהודיות בארץ-ישראל שנקלעו למשבר, וכך ליצור תשתית התיישבותית כפתרון גם ליהודי רוסיה הסובלים (פרעות, מצוקה כלכלית).                                                                                                                              2.תופעת ההתבוללות בצרפת– כאדם שקיבל חינוך יהודי, ושמר מסורת, נחרד מהתופעה, וראה בהתיישבות חקלאית יוצרת בארץ-ישראל אמצעי לחיזוק ערכי היהדות.                                            
3.רצון להוכיח שיהודים מסוגלים להתפרנס מעבודת האדמה בכבוד, וכך לסתור הטענה האנטישמית שהיהודים לא יצרנים (עוסקים במסחר, הלוואות וכו’).         
 ביטויי העזרה:                                                                                                                                   
המטרה- הצלת המושבות והבטחת קיומן הכלכלי.                                                                             
הדרך- שיטת האפוטרופסות:                                                                                                                  
 1.קבלת חסות על המושבות, וניהולן על ידי פקידים ומומחים חקלאיים.                                        
 2.קיצבה כספית חודשית לכל איכר.                                                                                                   
 3.ניסיון לבסס כלכלתן על ענפים-הבאת זני גפנים, בניית יקבים, מפעלים לייצור בקבוקים, משי ובושם.                                                                                                                                            
  4.רכישת קרקעות להרחבת המושבות הקיימות, ולהקמת מושבות חדשות. בניית בתים ובנייני ציבור, נטיעת אקליפטוס לייבוש ביצות.                                                                                                         
 5.מימן בכספו שירותים ציבוריים במושבות בתחומי הדת, הבריאות, החינוך והבטחון (שכירת שומרים ערבים).                                                                                                                                     
היבטים שליליים:                                                                                                                               
 1.עידוד העבודה והשמירה הערבית.                                                                                                 
 2.יחסים עכורים בין האיכרים לפקידים.                                                                                                
 3.חיקוי התרבות הצרפתים.       
המשרד הארץ-ישראלי  
בעקבות כשלון הציונות המדינית בהשגת צ’רטר על ארץ-ישראל, גברה הדרישה לפעולות מעשיות בארץ-ישראל, כדי לקבוע עובדות בשטח, לחזק בה אחיזתנו. בהתאם לכך, החליט הקונגרס הציוני (1907) להקים מוסד מיישב בארץ-ישראל.                                                                                             
מטרתו:                                                                                                                                                
ניהול, הכוונה וחיזוק כל פעולות ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל.                                     
1.קניית קרקעות והכשרתן להתיישבות
2.סיוע בהקמת יישובים חדשים.                                                                                                       
 3.סיוע לעולים מובטלים על ידי הכשרתם לעבודה חקלאית, והכוונתם להתיישבות.                     
פעולות עיקריות:                                                                                                                  
  1. 1. הקמת חוות חקלאיות לאומיות (בן שמן, כנרת, חולדה) להכשרת פועלים לעבודה ולהתיישבות חקלאית.                                                                      
  2.  2.סיוע בהקמת צורות התיישבות חדשות כגון קבוצת כנרת, הקורפורציה במרחביה.                       
3.סיוע להתיישבות העירונית– עזרה לאגודת “אחוזת בית” לרכוש קרקע ליד יפו, ולהקים בה שכונה חדשה שהתפתחה לעיר תל-אביב.
 

דפוסי פעילות ציונית בגולה:
1.אגודות ציוניות.
2.ספרות.
3.עתונות.
4.לימוד עברית.
5.”עבודות ההווה”.
6.הקמת מסגרות להכשרה ולעליה- תנועת “החלוץ” ו”השומר הצעיר“.
1.אגודות ציוניות
הן באירופה והן בארצות האיסלם קמו אגודות ציוניות שפעלו להפצת הרעיון הציוני ולעידוד העליה לא”י. האגודות הוציאו עיתונים, ניסו להקנות לנוער חינוך ציוני-לאומי וניהלו תעמולה למען עליה.
כמוכן, קמו תנועות נוער ציוניות שחינכו את חבריהן לערכים לאומיים, וללימוד השפה העברית, דירבנו והכינו אותם לעליה לא”י.
2.ספרות עברית
באה לידי ביטוי בכתיבת ספרים, חיבורים ומאמרים. זו הייתה ספרות חילונית, ברובה בעברית. בין הסופרים והמשוררים הבולטים בתקופה זו- ביאליק, מאפו.
מטרת הכתיבה הייתה לפקוח עיני היהודים למצבם הקשה בגולה, לחזק התודעה והזהות הלאומית והקשר לא”י. גם הרצל ביטא בספריו “מדינת היהודים” ו”אלטנוילנד”  את עמדתו הציונית.
3.עתונות עברית
העתונות העברית פיתחה את השפה וסייעה להפצת הרעיון הציוני בקהילות היהודיות באירופה ובארצות האיסלם. היו גם עיתונים יהודיים בשפות שונות. העיתונים כתבו על ההסטוריה היהודית, א”י, מצב היהודים בגולה כו’, ושימשו במה ליצירות של סופרים עבריים ותרמו להתעוררות לאומית בקרב היהודים. בין העיתונים העבריים ניתן לציין את: “השחר”, “הצפירה”, “המגיד”, “המליץ”, ו”הלבנון”.
4.לימוד עברית
לימוד העברית נעשה באמצעות אגודות ציוניות, תנועות נוער, עיתונות, ספרות, וע”י הקמת בתי-ספר שבהם לימדו עברית, כגון רשת החינוך “תרבות”.
לימוד העברית יצר שיח חדש, שימוש בביטויים הקשורים לציונות, ומשקפים ערכים חילוניים. העברית שימשה כלי לחיזוק הזהות הלאומית וכהכנה לעליה לא”י.
5.“עבודות ההווה”
“עבודת ההווה”: פעילות למען שיפור מצבם הכלכלי של היהודים בגולה, הגנה על זכויותיהם כמיעוט לאומי והקניית חינוך ציוני לאומי.
הדילמה:
מצד אחד, המאמצים להשגת צ’רטר נכשלו ומותו של המנהיג הרצל גרם לזעזוע. וכן, כוחו של “הבונד” שפעל בקהילות  יהודיות  החל להתחזק, על חשבון התנועה הציוניות.
היה חשש שרבים יעזבו את התנועה הציונית.
מצד שני, התנועה הציונית חייבת להמשיך, למרות הכשלון, בהגשמת המטרה הציונית להוציא את היהודים מהגולה ולרכזם בא”י, מטרה לטווח ארוך שמימושה לא נראה באופק. ובינתיים עד שתוגשם המטרה ימשיך מצבם הכלכלי והפוליטי של היהודים בגולה להיות קשה, והזהות היהודית לאומית בסכנה.
השאלה:
האם לפעול ב”עבודת ההווה” למען שיפור מצבם וזכויותיהם של היהודים בגולה או להמשיך להתמקד במימוש המטרה הציונית (הקמת מדינה יהודית בא”י)
המתנגדים ל”עבודת ההווה” ראו בה סטייה מהתוכנית הציונית (הוצאת היהודים מהגולה אל א”י), ואילו התומכים טענו שאין כאן סטייה כיון שהיא עוסקת גם בחינוך לאומי והכשרה לקראת העליה לא”י בעתיד, ובינתיים אין להזניח את יהודי  הגולה אלא יש לשפר את מצבם כדי לשמר את הקשר שלהם עם התנועה הציונית, ולא לאבד את השפעתה עליהם.
“עבודת ההווה” תחזק את מעמדם הכלכלי, לאומי והפוליטי של היהודים בגולה, תלכד אותם ותכשיר אותם לקראת מימוש המטרה הציונית.
ההחלטה:
בועידת הלסינגפורס שהתקיימה בהלסינקי (בירת פינלנד) ב-1906 הוחלט לפעול בו זמנית בשני אפיקי הפעילות:
א.לפעול ב”עבודת ההווה” שנועדה לעסוק בתחום החינוכי- תרבותי כדי לחזק את התודעה והזהות הלאומית, בתחום הפוליטי כדי להגן על זכויות היהודים ובתחום הכלכלי – כדי לטפל ביהודים המצויים במצוקה.
ב.אבל גם לפעול במקביל למען מימוש מטרת התנועה הציונית: הוצאת היהודים מהגולה וריכוזם בא”י.
הפעולות הבולטות במסגרת “עבודות ההווה”:
1.בתחום החינוכי- תרבותי
 במטרה לחזק החינוך הציוני בקרב בני נוער, הקמת “חדרים מתוקנים” שבהם לימדו תנ”ך, היסטוריה יהודית ושפה עברית, לצד לימודים תורניים כפי שהיה מקובל ב”חדר” המסורתי. היו “חדרים מתוקנים” שבהם שילבו בנות בלימודים, זה נחשב לחידוש בחברה היהודית, וקירב את משפחות המשכילים לציונות.
כן התפתחה רשת חינוך ענפה בשם “תרבות” ששפת ההוראה במוסדותיה היתה עברית.
2.בתחום הפוליטי
הציונים פעלו בעיקר במזרח אירופה להשגת זכויות מיעוט לאומי ואוטונומיה בתחומי הדת, החינוך הבריאות ועוד. בגליציה וברוסיה פעלו למען השגת שויון זכויות ליהודים.
3.בתחום הכלכלי
המטרה– שיפור המצב הכלכלי של המצויים במצוקה: הוקמו קופות צדקה לסיוע לנפגעי הפרעות, לנזקקים וכן לבעלי מלאכה וסוחרים שנקלעו לקשיים.
כן נעשו פעולות יזומות למציאת מקומות עבודה למובטלים. לקראת החגים נאספו מוצרי מזון והם נמסרו למשפחות עניות.
ארגון הסטודנטים “החבר” ברוסיה עסק גם בפעילות סוציאלית למען הסטודנט היהודי כגון הגשת עזרה חומרית לסטודנטים יהודיים חסרי אמצעים.
4.בתחום הבטחוני-
בעקבות הפרעות ברוסיה, פעלו הציונים להקמת קבוצות להגנה עצמית המורכבת מבני נוער יהודי.
המטרה: להערך בזמן כדי להגן על הקהילות היהודיות מפני פרעות.

הקמת מסגרות להכשרה ולעליה:
1.תנועת “החלוץ”
תנועת נוער חלוצית-ציונית-סוציאליסטית, הוקמה ב-1917 ברוסיה ע”י יוסף טרומפלדור.
מטרתה:
ארגון בני נוער יהודי בקבוצות הכשרה להתיישבות שיתופית בא”י על בסיס עקרונות סוציאליסטיים-שויון, חיי שיתוף ואחריות הדדית (הקמת חברה צודקת).
התנועה הקימה מחנות וחוות הכשרה (נקראו “קיבוצים”) ובהם חינכה והכשירה את המשתתפים לעליה לא”י, עבודת אדמה, חינוך לאומי-ציוני ושפה עברית.
התנועה טיפחה בקרב הצעירים את טיפוס “היהודי החדש”: עובד כפיים, דובר עברית, נאמן  לרעיון הציוני ושואף להגשמה עצמית בא”י.
2.“השומר הצעיר”
תנועת נוער ציונית סוציאליסטית שהוקמה בפולין ב-1915. כמו החלוץ דגלה התנועה בעליה לא”י ובהקמת התיישבות שיתופית כבסיס לחברה שויונית וצודקת.
לשם כך הכשירה את חבריה וחינכה אותם לערכים ציוניים-סוציאליסטיים ולהגשמה עצמית בא”י.

 היישוב היהודי בארץ-ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה

עמדת התנועה הציונית בזמן מלחמת העולם הראשונה
בזמן המלחמה נקטה התנועה הציונית עמדה ניטרלית– לא להזדהות עם שום צד.                              
נימוקים:                                                                                                                                                 
.אם תזדהה עם אחד הצדדים, תחשב לאויב על ידי הצד השני, ומעמדה ייפגע.                                     
2.אם תזדהה עם מדינות ההסכמה, עלולים התורכים להתנקם ביישוב היהודי הקטו בארץ-ישראל.   
 3.הזדהות עם אחד הצדדים שיפסיד במלחמה, יפגע בסיכויים להגשים את הרעיון הציוני. אף על פי כן, היו אישים בתנועה הציונית שבניגוד לעמדה הניטרלית הרשמית של ההנהלה, החליטו לנקוט עמדה ולהמר על נצחון בריטניה שיביא להתפוררות האימפריה העותמנית, לשחרור את ארץ-ישראל ולהגשמת החלום הציוני.                  בין היוזמות האישיות יש לציין את: הקמת ניל”י, ופעולות וייצמן להשגת הצהרת בלפור.  
מדיניות ג’מאל פחה:  (גם מדוע ראה ג’מאל פחה בישוב היהודי ובתנועה הציונית גורמים עוינים)
ג’מאל פחה המפקד הראשי של הצבא העותומאני בא”י והמושל הכללי של הארץ, ראה בישוב היהודי ובתנועה הציונית גורמים עוינים.
הסיבות לכך:
  1. לתנועה הציונית היו קשרים טובים עם בריטניה אויבת הטורקים.
  2. רוב העולים הציונים באו מאויבת אחרת של טורקיה- רוסיה ולכן ראה בהם “גיס חמישי” לטובת מדינות ההסכמה.
  3. את התנועה הציונית ראה כתנועה לאומית בלב האימפריה הטורקית, המבקשת לנצל את המלחמה ולהתמרד, לכן נקט פחה מדיניות שביטאה את התנגדות האימפריה העותומאנית לציונות.
הסבר המדיניות של ג’מאל פחה:
הסבר את מדיניות השלטון העותמאני כלפי הישוב היהודי בא”י בתקופת מלחמת העולם הראשונה והצג שלוש פעולות שנקט השלטון במסגרת מדיניות זו.
הסבר המדיניות/ מה רצה להשיג
  1. רצון להבטיח בדרכים שונות את נאמנות כל התושבים ואת השליטה המלאה עליהם בזמן המלחמה.
  2. רצון למנוע זיקה בין המתיישבים היהודים למדינות העוינות לאימפריה.
  3. הצורך להיעזר בתושבים כדי לספק את צורכי הצבא העותומאני בזמן המלחמה.
הפעולות שנקט במסגרת מדיניות זו:
  • חיוב כל התושבים לקבל אזרחות עותומאנית עם כל החובות הנובעים מכך:
  • משפט- חוקי המשפט התורכי חלו מעתה גם על הנתינים הזרים (עד אז הם נשפטו על עבירות שביצעו בקונסוליות של מדינות מהן באו)
  • הטלת מיסים כבדים למימון צורכי המלחמה, רבים גויסו לעבודות כפייה: סלילת כבישים, הנחת מסילת ברזל.
  • גיוס לצבא- חובת ההתעתמנות גררה אחריה גיוס לצבא, מי שסירב גורש מהארץ.
  • החרמות לצורכי צבא- הארץ שימשה בסיס לצבא התורכי והיישוב  נצטווה לתמוך בצבא, לכן רכוש כמו מכונות, בהמות עבודה, יבולים ומזון הוחרמו.
  • ביטול כל הזיכיונות המיוחדים שמהם נהנו תושבים שלא היו אזרחים עותומאנים:
    • ביטול הקפיטולציות- זכויות מיוחדות והטבות שמהן נהנו נתינים זרים ברחבי האימפריה, למשל: הנחות במכסי יבוא, פתיחת בתי ספר, ניהול סניפי דואר עצמאיים, קיום משפטים אצל הקונסוליה. מעתה היו הנתינים הזרים נתונים למרותם של הפקידים התורכים.
  • איסור פעילות ציונית לאומית:
    • איסור פעילות ארגון “השומר”- פעילות ארגון  “השומר” נפסקה ונאסף נשק מהמושבות.
    • איסור שימוש בסמלים לאומיים- איסור השימוש בשפה העברית ובאידיש בכל הקשור לחליפת מכתבים, איסור הנפת הדגל הציוני ושימוש בבולי קק”ל, סגירת מוסדות ציוניים. היהודים נצטוו להסיר מרחובות  תל אביב שלטים הכתובים בעברית. כמו כן גירושים- ג’מאל פחה גירש מהארץ מנהיגים ציוניים כמו ארתור רופין, ראש המשרד הארצישראלי וד”ר בן ציון מוסינזון מנהל הגימנסיה העברית.

דרכי התמודדות הישוב היהודי:
  1. עזיבה- חלק מהיהודים העדיף את הגירוש על פני הגיוס ואכן בסוף 1915 הגיעו לאלכסנדריה כ 10 אלף מבני היישוב (חלקם התגייסו לגדוד הארציישראלי = גדוד קלעי המלך מס’ 40).
  2. 2. בתחום הכלכלי: הקמת “הוועד להקלת המשבר”- כדי להקל על המצוקה הכלכלית של הישוב הוקם “הוועד להקלת המשבר”, בראשותו של מאיר דיזנגוף ראש העיר תל אביב. פעולות הוועד: סיוע למחוסרי עבודה, איסוף כספים וחלוקתם,  רכישת חיטה, אפיית לחם וחלוקתו  הקמת קופות מלווה למובטלים.
המשביר: הפועלים יסדו את ארגון המשביר, שקנה תוצרת מההתיישבות החקלאית במחיר נמוך ומכר אותה ללא רווח.     וועדים מקומיים: שדאגו להעביר כסף לציבור שלהם.
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 ארגון ניל”י  – התמודדות בתחום הביטחון
מקימי הארגון: ארגון ניל”י (“נצח ישראל לא ישקר”) הוקם ב1915 בראשו עמד אהרון אהרונסון, פעילי הארגון הבולטים היו: אלכסנדר אהרונסון, שרה אהרונסון, אבשלום פיינברג, נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי. ברשת השתתפו  כ- 40 חברים ומרכזה היה בזיכרון יעקב.אנשי ניל”י החליטו לסייע לבריטניה.
מטרות הארגון:
  • להאיץ את שחרור א”י מעול התורכים ובכך לתרום את חלקם לשחרור א”י.
  • ליצור מחוייבות בריטית כלשהי כלפי המפעל הציוני- תמורה מדינית.
עיקרי פעולות הארגון : מסירת מידע מודיעיני לבריטים שהיה דרוש להם בהכנות לפלישה לא”י ואיסוף מודיעין על בסיסי צבא, תנועות הצבא התורכי וכו’.
תגובת הישוב היהודי להקמתו (גם הסיכונים):
  • פעילותו של הארגון לא זכתה לאהדה בישוב, בעיקר גברו החששות כי הפעילות של ניל”י עלולה לסכן את כל הישוב ולעורר תגובת נקם קשה של העותמאנים.
  • הניוק העיקרי היה שגם ללא פעילות הארגון הבריטים יכבשו את הארץ.
(חברי הרשת נתפסו ובספטמבר 1917 חדלה ניל”י לפעול).
הגדודים העבריים
מבוא
למרות עמדתה הרשמית של התנועה הציונית, לנקוט עמדה נייטרלית בין הצדדים הלוחמים במלחמת העולם הראשונה, היו אחרים בתנועה הציונית ובהם חיים וייצמן שסברו כי יש להדק את הקשרים עם בריטניה שנלחמה לצד “מדינות ההסכמה”, וייצמן האמין שבריטניה עתידה לשלוט בא”י ושיש אינטרס משותף לבריטניה ולציונות, לעמדה זו היו שותפים זאב ז’בוטינסקי ויוסף טרומפלדור שביקשו לסייע לבריטים לנצח במלחמה והיו מיוזמי הקמתם “הגדודים העבריים”.
המטרות בהקמת הגדודים
1.רצון לקחת חלק פעיל בשחרור  א”י מידי התורכים (שחרור המולדת) , כמו כן  הרצון לרכוש ניסיון צבאי כדי ליישמו במאבק על א”י.
  1. 2. השתתפות גדודים עבריים בכיבוש הארץ, תקנה לעם היהודי ולתנועה הציונית קלף מיקוח וזכות מדינית ריאלית לתבוע את ארץ ישראל בהסדרי השלום שלאחר המלחמה.
  2. רצון לחזק את הקשר בין התנועה הציונית לבריטניה בזמן המלחמה ולתבוע תמורה לאחר המלחמה. הגדודים העבריים המשיכו להתקיים זמן קצר לאחר סיום המלחמה.
חשיבות הגדודים העבריים
1.לגדודים חשיבות פוליטית,שמילא את התנועה הציונית שהייתה במשבר.
2.הגדודים מהווים שלב בהתפתחות כוח מגן של הישוב היהודי ובחינוך הדור הבא של מגיני הישוב היהודי והמפעל הציוני בא”י הם ביטאו את הרצון לצבא לאומי.
  • הגדודים העבריים היוו דוגמא ולמופת בהעניקם צידוק ערכי-מוסרי למאבקו של הישוב היהודי לאוטונומיה מצד אחד והתנגדותו לשלטונם האכזרי של התורכים מצד שני.
פעילות (אחד הגדודים)
לאחר מו”מ עם בריטניה הקימו הבריטים את הגדוד היהודי “חיל הפרדים לציון” שהשתרש בשם ” גדוד נהגי הפרדות”, לקראת סוף המלחמה הוקמו שלושה גדודים עבריים נוספים: גדוד קלעי המלך 38, גדוד קלעי המלך 39 וגדוד קלעי המלך 40, לוחמיהם הספיקו להשתתף בקרבות ספורים בלבד.
עיקר הפעילות של “גדוד נהגי הפרדות”
ב-1915 הוקם במצרים גדוד נהגי הפרדות בראשו עמד הקולונל הפרו ציוני ג’ון פטרסון, סגנו היה יוסף טרומפלדור, הגדוד מנה 700 חיילים ונשלח לחצי האי גליפולי שבתורכיה, שם השתתף במערכה נגד האימפריה העותמאנית. הגדוד מילא משימות רבות: אספקת תחמושת, אמצעי לחימה, מזון ומים לכוחות הלוחמים, כל זאת על גבי פרדות ותחת אש כבדה. הגדוד זכה להערכה רבה וטרומפלדור וחלק מאנשיו קיבלו אותות הצטיינות (הגדוד פוזר בקיץ 1916).
שאלות בגרות בנושא הישוב היהודי בזמן מלחמת העולם הראשונה
  1. הסבר את מדיניות השלטון העותמאני כלפי הישוב היהודי בא”י בתקופת מלחמת העולם הראשונה והצג שלוש פעולות שנקט השלטון במסגרת מדיניות זו.
  2. הצג שלושה צעדים שנקט השלטון העותומאני כלפי הישוב היהודי בא”י בתקופת מלחמת העולם הראשונה ותאר אחת מהיוזמות שנקט הישוב היהודי כדי להקל את מצבו.
  3. הצג שני קשיים של היישוב היהודי בא”י בעקבות המדיניות של מהשלטון העותומאני בזמן מלחמת העולם הראשונה והצג דרך תגובה אחת למדיניות זו.
  4. תאר את עיקרי פעילותו של ארגון ניל”י, מה היו מטרותיו ומה הייתה תגובת הישוב היהודי להקמתו.
  5. בתקופת מלחמת העולם הראשונה פנו מנהיגים ציוניים אל הבריטים בהצעה להקים גדודים עבריים, הסבר שלושה מניעים שהביאו אותם להעלות הצעה זו, ותאר את הפעולות של אחד הגדודים.

הצהרת בלפור

תוכן ההצהרה
“ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותעשה את מיטב מאמציה להקל את השגת מטרה זו, תוך הבנה ברורה שלא ייעשה דבר העלול לפגוע בזכויותיהם האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא-יהודיות הקיימות בארץ ישראל, או בזכויות ובמעמד המדיני מהם נהנים היהודים בכל מדינה אחרת
הסבר ההצהרה                                                                                                                                    
 הצהרת בלפור קובעת שממשלת בריטניה רואה בחיוב ובאהדה את הקמת הבית הלאומי לעם היהודי בא”י ותעשה את מיטב מאמציה להקל על הגשמת מטרה זו.                                                                 
עם זאת היא מתנה שני תנאים:
  1. 1. לא ייפגעו הזכויות הדתיות והאזרחיות של העדות האחרות בא”י, כלומר הערבים, כתוצאה מהפעולות שייעשו לקידום רעיון הבית הלאומי היהודי.
  2. 2. לא ייפגעו הזכויות המדיניות והאזרחיות של היהודים החיים בכל ארץ אחרת ואינם מעונינים לקחת חלק בבניין הבית הלאומי היהודי, אלא מעונינים להישאר ולחיות בארצותיהם.

הקשיים העולים מנוסח ההצהרה:
1.הצהרת בלפור מדברת על הקמת “בית לאומי יהודי בא”י“, כלומר בחלק מא”י.
הבעיה–  לא מצוין החלק בא”י שבו יקום הבית הלאומי, ואין פירוט של גבולות, ריבונות, סמכויות וכו’. הניסוח הכללי מאפשר לבריטים בעתיד להתאים את המדיניות למציאות המשתנה, ולהעלות יוזמות להרגעת הערבים על חשבון האינטרס הציוני.
2.המונח “בית לאומי” הוא חידוש בחוק הבינלאומי, ולכן נתון לפרשנויות שונות: מדינה? אוטונומיה? א.לגבי הציונים לא היה ספק שהכוונה למדינה יהודית שתקום בעתיד לאחר שייווצרו התנאים המתאימים. המונח “בית לאומי” מופיע לראשונה בתוכנית באזל שגובשה בקונגרס הציוני ה-1.         ב.לגבי הבריטים- יש הטוענים כי בלפור לא חשב על מדינה יהודית, אלא התכוון לאוטונומיה יהודית בא”י בחסות בריטית. כלומר, א”י תישאר מושבה בריטית ללא שום כוונה או הבטחה מפורשת להקים בה מדינה יהודית. היהודים בא”י יהיו מיעוט לאומי שיש לו בית בארץ זו.
3.הביטויים: “מביטה בעין יפה“, “מיטב המאמצים“, “להקל“- הם כלליים ולא מחייבים, ניסוחים מעורפלים שאין בהם תוכנית לביצוע. לדוגמא- אין פירוט של “המאמצים” שבריטניה תנקוט.
לכן כל צד יכול לפרש לפי הבנתו ובהתאם לאינטרסים שלו.
המסקנה– הצהרת בלפור היא ביטוי להצהרת כוונות מצד בריטניה ליצור תנאים מתאימים שבהם יוכלו היהודים לבנות את הבית הלאומי, אך לא מצוינים בה מהם התנאים, ואין בה התחייבות מפורשת לשום צעד מעשי.
4.הפיסקה “שלא ייעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות או הדתיות של העדות הלא יהודיות הקיימות בא”י-  לא ברורה.
הגורמים למתן ההצהרה  –  האינטרסים של בריטניה במתן ההצהרה
א.בזמן המלחמה– 
רצון להשיג את תמיכת יהודי ארה”ב כדי שיפעילו לחץ על הממשל האמריקאי להצטרף למלחמה לצד מעצמות ההסכמה. מצד שני, הרצון לשכנע את יהודי רוסיה לפעול בקרב הממשלה הרוסית המהפכנית כדי למנוע יציאתם מהמלחמה וליצירת שלום נפרד עם גרמניה.
ב.אחרי המלחמה–    
 אנשי ממשל בריטים האמינו כי ניתן לשקם את כלכלת בריטניה ההרוסה לאחר המלחמה בסיוע ההון היהודי.
3.רצונה של בריטניה להבטיח שליטה בלעדית בא”י (בגלל קירבתה לתעלת סואץ, הדרך להודו ומקורות הנפט) הבריטים קיוו שיישוב יהודי נאמן בא”י הנתון לחסותם יסייע להם להשיג אינטרס זה.                                             
המשמעות של פירסום ההצהרה:
1.מנקודת מבט ציונית:                                                                                                                             
 הצהרת בלפור הייתה ההישג החשוב ביותר של התנועה הציונית עד כה. מאז הקמתה שאפה התנועה הציונית להגיע להסכמה עם מעצמה על הקמת בית לאומי בארץ ישראל (צ’ארטר) – בהצהרת בלפור הצליחה התנועה הציונית להשיג זאת. בנוסף, בריטניה עמדה לכבוש את ארץ ישראל ולשלוט בה. הצהרת בלפור עוררה בקרב הציונים את התקווה כי הציונות עתידה להתגשם בקרוב.
2.מנקודת מבטם של היהודים המשתלבים:                                                                                      
 יהודים רבים בעולם לא תמכו בציונות, הם טענו כי על היהודים להשאר במדינותיהם כאזרחים שווי זכויות. היהודים המשתלבים טענו כי היהדות היא דת ולא לאום ומשום כך אין להקים בית לאומי יהודי. יהודים אלו חששו שבמדינותיהם יקראו להם לעבור לבית הלאומי היהודי, לכן הם התנגדו לפרסום הצהרת בלפור וקיוו כי מעמדם במדינותיהם לא ייפגע.
3.מנקודת מבטם של הערבים:                                                                                                               
 הערבים התנגדו להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל וקראו להקמת מדינה ערבית. הצהרת בלפור התקבלה בתדהמה ובהתנגדות גדולה בעולם הערבי שהבהירו כי יאבקו בה ולא יסכימו להקמת בית לאומי יהודי בארץ.
עבודה עצמית בנושא: הצהרת בלפור
ענו על השאלות הבאות:
  • מי יזם והגיש לבריטים בקשה בהכרה בבית הלאומי של העם היהודי שבסופו של דבר גרמה להצהרת בלפור?
  • מה הבריטים הבטיחו לעשות למען העם היהודי על פי הצהרת בלפור ?
  • מה התנאי שהציבו הבריטים בהצהרה לעזרה ולתמיכה בעם היהודי?
  • מי חתום על ההצהרה ובשם מי היא נכתבה?
  • האם מוזכר בהצהרה שבריטניה תומכת בהקמת מדינת ישראל? אם לא, במה כן תומכת בריטניה?
  • ציינו את האינטרסים הבריטים בהוצאת הצהרת בלפור (אינטרסים צבאיים, כלכליים, מדיניים)
        
נקודות דמיון ושוני בין התנועה הלאומית הציונית לבין תנועות לאומיות אחרות במאה ה-19
התנועה הלאומית היהודית, הציונות, צמחה במהלך המאה ה-19 במקביל לתנועות לאומיות אחרות באירופה. אפשר לזהות נקודות דמיון ונקודות שוני בין הציונות לתנועות לאומיות אחרות.
נקודות הדמיון
1. הגורמים להתעוררות התנועות הלאומיות
ההתעוררות הלאומית האירופית וההתעוררות הלאומית היהודית הושפעו יחד מן התהליכים הבאים:                   
הלאומיות היהודית הושפעה רבות מהקמתן ופעילותן של התנועות הלאומיות האחרות והאידיאולוגיות שלהן. רעיונות החופש השוויון ואחווה של המהפכה הצרפתית, השפיעו על שתי התנועות היהודית והכללית, רעיונות ההשכלה תרמו אף הם לצמיחת מנהיגי התנועה הלאומית היהודית.
2. דרך הקמתן ובנייתן של התנועות                                                                                                                                                         
  הדרך לבניית התנועה הלאומית האירופית וזו של התנועה הלאומיות היהודית היו מלוות בחילוקי דעות בין המרכיבים השונים. בלאומיות הגרמנית, היה מצד אחד עניין ב”גרמניה גדולה” הכוללת גם את אוסטריה ואילו מצד שני היו כאלה שביקשו גרמניה קטנה, ללא אוסטריה. בתוך התנועות הלאומיות היה מאבק בין ליברלים לשמרנים. גם בתנועה הלאומית היהודית הייתה מחלוקת לא רק בין הגישות השונות, אלא גם בתוך כל גישה בין הזרמים הציונים השונים .
3. הדרכים שנקטו התנועות להשגת מטרותיהן                                                                                                                                         
דבר נוסף שהיה משותף בין התנועות הלאומיות באירופה לבין התנועה הלאומית היהודית, שרוב התנועות הלאומיות הבינו כי תמיכה של כוחות חיצוניים ובעיקר משטרים של מעצמות גדולות יש בה כדי לסייע. כך נעזרו הלאומנים ביוון באימפריה הבריטית והאיטלקים הסתייעו ברפובליקה הצרפתית.                                                                                                                                                                     
 גם היהודים הבינו שהם זקוקים להכרת המעצמות במטרה להגשים את מטרותיהן. הפעילות הדיפלומטית היוותה כלי מרכזי בהשגת יעדי התנועה הלאומית הציונית. לדוגמה מאבקו של הרצל לקבלת הכרה להתיישבות היהודית בארץ ישראל- (הצ’ארטר), בנוסך ההשתדלות של גורמים יהודים רבי השפעה לקבלתה של הכרזת בלפור.                                                                                     
   כמו כן ניסתה התנועה הציונית לבנות תדמית בינלאומית ומימשה זאת על ידי הקמת מוסדות, על ידי יצירת סמלים שעזרו לה להפיץ את האידיאולוגיה ועל ידי כינוסם של הקונגרסים הציוניים.
נקודות השוני
הקשיים המיוחדים של התנועה הלאומית היהודית:
1. היעדר טריטוריה                                                                                                                                                                                         
 בעוד שתנועות לאומיות באירופה ריכזו מאמציהן במימוש שאיפותיהם לשטח (טריטוריה) אשר בה ישב הרוב הלאומי, הרי שכאשר התעוררה הלאומיות היהודית, היהודים היו מחד מפוזרים בארצות שונות ללא טריטוריה משותפת. ומאידך, ארץ ישראל אשר הייתה שאיפתם הטריטוריאלית של היהודים, לא הייתה בהישג יד, שכן היא הייתה בשליטה העותמנית. כך נוצר מצב מאתגר בו פעילות התנועה הלאומית היהודית לא התרחשה בטריטוריה המבוקשת – בארץ ישראל אלא באירופה. על מנת שיהיה אפשר לבטא את רעיון הלאומיות היה צורך להעביר את העם היהודי לארץ ישראל, מה שכמובן היה בלתי אפשרי. ראוי לציין שלא תמיד חשבו הוגי דעות שארץ ישראל היא הפתרון ואולי אפשר למצוא איזור אחר להתיישבות יהודית כמו ארגנטינה או אוגנדה.
2. היהודים לא דיברו שפה אחת                                                                                                                                                                  
  השפה היא מרכיב חשוב בלאומיות, בעזרתה ניתן להנחיל תרבות, אידיאולוגיה ומסורת. בפועל, לא כל יהודי התפוצות דיברו אותה שפה. במאה ה-19 אירופה דיברו בשפות שונות על פי מיקום מושבם או יידיש ויהודי ארצות האיסלם והים התיכון דיברו ערבית או לדינו. העברית נחשבה באותה עת לשפת התפילה והקודש. רק מאוחר יותר הפכה השפה שימושית, אמצעי לחיזוק הרעיון הציוני.
3. התנגדות לציונות בחברה היהודית
החרדים- התנגדו כי ציפו לגאולה בדרך נס (משיח)
המשתלבים– התנגדו כי חששו למעמדם (נאמנות כפולה) וראו עתידם בהשתלבות בחברה הכללית.
 
 
 

להורדה והדפסת הסיכום המופיע בעמוד זה כקובץ PDF, לחצו כאן

להורדה והדפסת סיכום נוסף ומעולה לפרק הלאומיות והציונות כקובץ PDF, לחצו כאן

 

אודות Moshe-Test לבדיקת האתר